6 צפייה בגלריה
בסוף ההופעה קשה לי לרדת מהבמה. חולה במה". שימי אטיאס
(באדיבות אטיאס הפקות)
"איזה אבא אני?", תוהה בקול שימי אטיאס, אמן חושים, "אני הכי דאגן שיש. אני לא משחרר. יש לי איתם הסכם - כשהם יגדלו הם יגורו איתנו באותו בניין, או בבתים צמודים. זה הדיל. וגם, אני אבא מעורב בכל דבר, ב'משרה מלאה' אפשר לומר. במשך 10 שנים לא פספסתי אפילו אימון כדורגל אחד של הילד. פעם נסענו למשחק גביע, הייתי בו 17 דקות, נסעתי לריאיון אצל דידי הררי, ואחרי יותר משעת שידור חזרתי למגרש". כך, כל התשובות של אטיאס שזורות בסיפורים על הילדים, בת הזוג והבית, כולל הכוס מהחתונה שלו שהוא מספר ששבר בכוח המחשבה בלבד. "סליחה, אני אסוציאטיבי, אבל לשאלתך - אני אבא. אני קודם כל אבא".
אטיאס (45), שגר בתל אביב עם בת זוגתו ועם שלושת ילדיו (אור בן 13.5, עומר בן 10 ועדי בת שנתיים), מופיע על הבמות כבר 32 שנים - מפיק, כותב, ממציא קסמים, מלהטט להטוטים, מנסר, מרחף וקורא מחשבות של אחרים. מה שהתחיל בדירה של הדודה ובימי הולדת בשכונה בקרית אתא, הפך לקריירה ארוכה: הוא כיכב בתוכניות כמו "היורש עם אורי גלר", "המופע הבלתי נתפס", "מי יפיל את המאסטר", "גולסטאר 2", "גולסטאר אולסטאר", "הזוי", "הקלמרים" ועוד. בקרוב גם תעלה סדרה חדשה בכיכובה של שלישיית " מה קשור" שבה הוא משתתף בתפקיד עצמו. אבל, הסיבה שבגינה אנחנו מדברים היא מופע טלפתיה חדש שהוא יצר לראשונה בארץ עם תכנים מיוחדים לילדים ולהורים.
אז מה, בעצם נשארת ילד? "תראי, אני מופיע מגיל 13, כמובן שגדלתי, התבגרתי והתפתחתי, אבל כן, אפשר לומר שכן. אני חושב שאני מדבר את השפה של הילדים, בעצם את השפה של כל אחד. לא משנה באיזה גיל, מאיזה מוצא או דת, אחת המיומנויות הבולטות שיש לי היא היכולת להתחבר לכל אחד ואחת".
ילדים הם קהל קשה? "ממש לא. הם אמיתיים וטבעיים, מלאי חום ואהבה. אני רגיל לילדים שמתרוצצים לי בין הרגליים, גם הילדים הפרטיים שלי שנושמים את העשייה הזאת, הילדים של הצוות, הילדים בהופעות. אגב, גם ההורים הם לא קהל קשה. הם רק כועסים שאני מעלה לבמה את הילדים שלהם, כי הם רוצים לעלות בעצמם".
אטיאס גדל בקרית אתא, עם שני אחיו והוריו. אבא שלו היה ימאי כך שהיה נעדר לתקופות ממושכות. "הוא היה חוזר הביתה נאמר כל שלושה או ארבעה חודשים, אז היינו המון עם אימא שלי שנתנה לנו ילדות מדהימה. כילד, אני לא ממש השתלבתי בבית הספר מבחינה לימודית", הוא אומר, "היה לי קשה מאוד. לא הבנתי, לא התחברתי, הייתי אאוטסיידר. היום אנחנו יודעים לומר שהתמודדתי עם לקויות למידה ועם דיסלקציה, אבל אז בתקופה ההיא זה לא ממש דובר. היום כל ילד שני עובר אבחון ומקבל עזרה, פעם זה לא היה. אימא שלי רצה איתי בין מורים פרטיים וניסתה לעשות הכול בשבילי. מזל שהייתי חברותי ומקובל, ושגיליתי את הכישרון שלי בשלב מוקדם, אז כן השתלבתי בסופו של דבר.
6 צפייה בגלריה
עם אימא. "כשהיא נפטרה התפרקו לי החיים ברגע"
(אלבום ביתי)
"השנים היו קשות אבל הבית שלי היה מדהים. הכול בזכות אימא שלי. היא האמינה בי, עוד הרבה לפני שהיה פופולרי ללכת אחרי החלומות של הילדים. לפני בר המצווה, המתנה שרציתי הייתה חוג קוסמות בתל אביב. אימא שלי רשמה אותי ולקחה אותי לשם, מהצפון, בכל שבוע. גם כשגדלתי היא עבדה איתי, הייתה מעורבת בכל ההופעות והארגונים. היא עזרה לי לסחוב את היונים למופעים. היא נפטרה לפני שנה וחצי, והמוות שלה פירק לי את החיים ברגע. נכון שאומרים שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו? זה זה. זו הייתה אימא שלי. תביני, רק כשאבא שלי יצא לפנסיה מוקדמת, כשהייתי כבר בן 25, עברתי לתל אביב. דאגתי לה, לא רציתי להשאיר אותה לבד.
"קודם לכן, בגיל 16 נאמר, הייתי מבריז מבית הספר, עולה על אוטובוס ונוסע לאולפני הרצליה. עמדתי בכניסה וחיכיתי ליגאל שילון, התביישתי, אבל פניתי אליו ולעוד רבים אחרים. הייתי שולח פקסים לערוץ הילדים. אבל, תמיד ידעתי שלא משנה מה - אני אגשים את החלומות שלי. הייתי תלמיד לא משהו, אז מה? יש לי עוד 100 יכולות, ו-100 דברים אחרים שיכולתי לעשות. בלי אימא שלי, הייתי אבוד. לדעתי הייתי מתפספס. וככה נלחמתי כל חיי, להופיע. אני יכול להגיד שלאורך השנים אף אחד לא חווה יותר כישלונות ממני".
"הייתי תלמיד לא משהו, אז מה? יש לי עוד 100 יכולות, ו-100 דברים אחרים שיכולתי לעשות. עדיין, כל החיים שלי נלחמתי כדי להופיע, ובלי אימא שלי הייתי אבוד"
מאיפה האנרגיה הזאת? האמונה, הרצון? "אני לא יודע, אני שואל את זה בעצמי, וגם אחרים שואלים אותי. אולי כי לא הרבה דברים מספקים אותי. אני באמת פרפקציוניסט, זה יכול להיות סיוט. האמת? בכל יום שאני מתעורר אני מרגיש שזה היום האחרון שלי במקצוע הזה. בכל בוקר אני רוצה לכבוש את העולם מחדש, להמציא את עצמי שוב. לא יודע, זה הזוי. אבל זו גם התשובה - אני מאמין בעצמי. עוד כילד האמנתי בעצמי. זה הדבר הכי חשוב לדעתי, שנאמין בעצמנו".
ואיך היו היחסים עם אבא, שנעדר כל כך הרבה? "אבא שלי הוא באמת אחד האנשים החכמים ביותר שפגשתי אי-פעם. נכון, הוא לא היה הרבה בבית, אבל כשהוא היה זה היה עם נוכחות מלאה. כל כולו איתנו. וגם, את העצות שהוא נתן לי אני לוקח איתי עד היום. הוא זה שאמר לי - 'אתה אוהב את זה? סבבה. אבל בוא תהיה הכי טוב שאתה יכול'. הוא שאל אותי פעם, למשל, מה זו הצלחה לדעתי, אם זה פרסום או כסף. השאלות והמחשבות האלה ליוו אותי שנים ארוכות".
"בכל יום שאני מתעורר אני מרגיש שזה היום האחרון שלי במקצוע הזה. בכל בוקר אני רוצה לכבוש את העולם מחדש, להמציא את עצמי שוב. לא יודע, זה הזוי"
ואיך זה הרגיש להיות צעיר כל כך וידוע? "זה מדהים. אתה כל הזמן חולם. אתה יושב בחדר וממציא קסמים, ואז מופיע איתם מול ילדים בגן, זה משמעותי מאוד. אני זוכר שאמרתי לעצמי שיבוא יום והם עוד יקנו כרטיסים למופע שלי. ובאמת, הייתי הראשון שמכר כרטיסים להופעות מהסוג הזה".
בתוכנית "הזוי" ששודרה בערוץ זום, אטיאס בחר להופיע עם ילדיו, מה שהפך גם לנקודת מפנה מקצועית וקירב אותו אל עולם הילדים. "חיברתי בין כל העולמות. לא באתי כמו קוסם עם פפיון, אלא כמו שאני - אבא, עם ג'ינס וטי שרט. לקחתי בעצם את המצבים היומיים שבהם אני נתקל עם הילדים, והבאתי אותם לקדמה. אני מרגיש מאוד שלם עם זה. עכשיו יודעים מי אני באמת, וכבר אמרנו שאני קודם כל אבא. ועדיין, כשהסתכלתי על עצמי דרך העיניים של הילדים שלי, הבנתי שאני לא יודע כלום. הילדים הם אלה שעוזרים לי להבין מה מעניין, מה לא. ואני מקשיב להם. הם ממש עורכים אותי לפעמים".
איך הילדים בבית מגיבים למופע? "כולם איתי, מלווים אותי ותומכים. בת הזוג שלי לא אוהבת להיות ב'פרונט', יש לה את המסלול שלה, את הדרך שבה היא הולכת ומאמינה בה, היא בכלל יועצת משפטית. היו לא מעט תוכניות ש'נפסלו' על ידה או על ידי הילדים, כמו הישרדות או האח הגדול. אני לא אשקר, רציתי ללכת לתוכניות האלה כי חשבתי שהן יכולות לתרום לי ואני להן, אבל היות שאנחנו בית דמוקרטי, והם לא הסכימו, אז ויתרתי. אגב, גם כשהציעו לי להשתתף ב'אבא מחליף' הם אמרו - 'מה פתאום אין סיכוי שאתה עוזב לחמישה ימים'. אני באמת מנסה שהם יהיו שלמים ושירגישו טוב עם כל מה שאני עושה".
אז, מה הקסם? איך מגשימים חלומות? "לתפיסתי? רק אמונה עצמית. זה הבסיס לכל. זה המסר שלי גם לכל הילדים - תאמינו בעצמכם. דעו שאתם יכולים. לא משנה אם אתם גרים בצפון או בדרום, במרכז או בפריפריה, תאמינו בעצמכם ובחלומות שלכם. להורים אני אומר - תקשיבו לילדים שלכם. דברו אליהם בגובה העיניים, תתייחסו אליהם ואל הרצונות שלהם. ואל תפסיקו לחלום".