שוב ושוב חזרו התאים הטרום־סרטניים לצוואר הרחם של בת אל גדייב (30), שבכל פעם הוסרו, ורופאיה ברמב"ם העריכו כי בשל הנזק שנגרם, היריון בעתיד יסתיים בהפלה. גדייב ביקשה מהרופאים שלא לוותר, והם החליטו לנסות הליך שהומצא בגרמניה בשנות ה־50: תפר בטני. הרופאים היו פסימיים, אולם התפר החזיק מעמד: ההיריון הראשון שהגיע הסתיים בלידת בן, לפני שבועיים נולדו גם תאומים
(צילום: נתנאל אייזיק)
בסיפור כמו של בת אל גדייב הרופאים ברמב"ם לא נתקלו מעולם: אישה שבזכות תפר בטני יחיד, כך הם טוענים, הצליחה ללדת תאומים. "בעיון מקיף שערכתי בספרות הרפואית לא מצאתי אף דיווח על כך שתפר בטני 'החזיק' תאומים בכלל, ועד סוף ההיריון בפרט. גם עובר אחד לא תמיד שורד בתנאים האלה, לא כל שכן כשמדובר בתאומים. זה סופר־נדיר", אומר ד"ר יורי פז, מנהל היחידה לניתוחים אנדוסקופיים־גינקולוגיים במערך נשים ויולדות ברמב"ם, ואחד מהרופאים שטיפלו בגדייב.
1 צפייה בגלריה
בת אל גדייב עם התאומים. "אני באופוריה. קרה לי נס כפול"
(צילום: נחום סגל)
גדייב עברה את הניתוח להסרת הנגעים מצוואר הרחם וקיוותה שהסיכון ללקות בסרטן חלף. "אבל לתדהמתי ולצערי, מספר חודשים אחרי הניתוח שוב עברתי את הבדיקה, ושוב חזרה התשובה הרעה: תאים טרום־סרטניים, שלב אחד לפני שהם מתמיינים לסרטניים", היא מתארת. היא נותחה פעם נוספת בתקווה שהפעם ימוגרו התאים מצוואר הרחם, "אבל בפועל זה לא מה שקרה", אומרת גדייב, "ושוב חזרתי על ההליך. ואם רוצים לספור - שלוש פעמים, תוך שנה אחת בסך הכול, נבדקתי, נמצאו תאים, ונותחתי".
ההליכים המרובים הותירו את חותמם בגופה. "היא נשארה כמעט בלי צוואר רחם", מתאר ד"ר ארי רייס, סגן מנהל מערך נשים ויולדות ברמב"ם ויו"ר החברה הישראלית לצוואר הרחם, ”קיצור צוואר הרחם שלה הגיע לכאלה ממדים שהוא סיכן את הפוטנציאל שלה להרות ולהחזיק את ההיריון". גדייב עודכנה במידע הקשה. "הרגשתי כמי שחרב עליה עולמה", היא מתארת, "חששתי שלא אוכל להרות יותר, כשבמקביל רצים לי בראש סרטי אימה שאחלה בסרטן".
בחודשים הבאים לא נמצאו עדויות לתאים טרום־סרטניים חדשים, וגדייב שאלה את רופאיה מה סיכוייה להרות. "הם אמרו שיש אפשרות להיריון, אבל יש גם סיכון כמעט ודאי שהוא יסתיים בהפלה", היא מספרת, "הרגשתי נורא. חשבתי לעצמי שאם אחרי כל סבבי הניתוחים שעברתי, עם החרדה שנלוותה אליהם בכל פעם מחדש, לא אוכל להחזיק היריון, אז מה ההבדל ביני, שלפי שעה הבראתי, לבין אישה שחולה בסרטן צוואר הרחם, שהרי על שתינו נגזר לא ללדת?"
ד"ר ארי רייס, יו"ר החברה הישראלית לצוואר הרחם: ”קיצור צוואר הרחם שלה הגיע לכאלה ממדים שהוא סיכן את הפוטנציאל שלה להרות ולהחזיק את ההיריון". גדייב עודכנה במידע הקשה. "הרגשתי כמי שחרב עליה עולמה", היא מתארת, "חששתי שלא אוכל להרות יותר, כשבמקביל רצים לי בראש סרטי אימה שאחלה בסרטן"
אבל היו מי שנלחמו על זכותה להגדיל את משפחתה. בסיעור מוחות של הרופאים שטיפלו בה הוחלט לנקוט צעד יוצא דופן ויצירתי. ד"ר פז מסביר: "תפר וגינלי לשמירת ההיריון רווח כבר שנים רבות, והוא בשימוש יומיומי בכל מחלקות הנשים בארץ. קהל המטרה לביצועו הוא נשים שנמצאות בסיכון ללידה מוקדמת או להפלה בשל צוואר רחם רחב או פתוח מדי. לכן, במרבית מהמקרים, לקראת סיום השליש הראשון להיריון נתפר צוואר הרחם בחוט עשוי טפלון או חומר סינטטי אחר, ידידותי לגוף. התפר מגן על האישה מפני סכנת לידה מוקדמת או הפלה, ולקראת אמצע החודש התשיעי מסירים אותו ללא צורך בהרדמה. הבעיה הייתה שידענו שעם התפר הרווח אי־אפשר להגיע לעומק, ולכן הוא לא התאים לבת אל".
מה עושים? "כברירת מחדל צעדנו אחורה בזמן והחלטנו לבצע מהלך של תפר בטני יחיד, שמתבצע כיום רק במקרים נדירים", אומר ד"ר פז, "תפר בטני כזה קיים כבר מ-1955, אז הגה את המהלך רופא נשים גרמני. מאז הטכניקה השתכללה ועודכנה, והיא מבוצעת כיום בגישה הניתוחית הזעיר־פולשנית, כאשר המנתח ממקם את התפר בין הרחם לחלקו העליון של צוואר הרחם". לדבריו, אחרי ביצוע הליך כזה האישה יכולה ללדת רק בניתוח קיסרי.
בת אל גדייב: "לפני כשבועיים נולדו התאומים, בן ובת, במשקלים תקינים, 2.5 קילו ו־2.8 קילו. אני עדיין באופוריה כי מה שקרה לי זה נס כפול. ראשית, הגידולים הטרום־סרטניים מאחוריי, למרות שכל חיי אמשיך להיות במעקב. שנית, עם תפר בטני יחיד נשאתי עד ללידה שני עוברים בריאים"
גדייב התאוששה בביתה מהליך התפר, אותו ביצע ד"ר רייס, ושלושה חודשים אחר כך כבר הרתה. "ב-2020, בשיא הקורונה, ילדתי את בננו השני, כשכל מהלך ההיריון והלידה הקיסרית היו לא פחות ממהממים", היא מספרת, "ואז, ב־2022 נכנסתי שוב להיריון, הפעם עם תאומים, דבר שלא היה מתוכנן. הרופאים אמרו לי ששני עוברים עלולים לקרוע את התפר הבטני, שהוא לא יעמוד בעומס, אז היה חשש גדול".
ההיריון הוגדר בסיכון גבוה. היא פקדה את מחלקת הנשים ברמב"ם כמעט מדי יום. "לפני כשבועיים נולדו התאומים, בן ובת, במשקלים תקינים, 2.5 קילו ו־2.8 קילו. אני עדיין באופוריה כי מה שקרה לי זה נס כפול. ראשית, הגידולים הטרום־סרטניים מאחוריי, למרות שכל חיי אמשיך להיות במעקב. שנית, עם תפר בטני יחיד נשאתי עד ללידה שני עוברים בריאים", אומרת גדייב בהתרגשות.
וד"ר רייס מסכם: "המציאות הכתיבה לנו מהלך לא שכיח, שעמד במבחן שאין לו כל עדות בספרות הרפואית, וכולנו שמחים על התוצאה הנהדרת".