דו"ח העוני של הביטוח הלאומי - קריאת השכמה למקבלי ההחלטות לשנות את היחס לקשישים

דו"ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי, שפורסם בימים האחרונים, הזכיר שוב את המצב העגום במדינה שבה כולנו חיים. הדו"ח מכיל נתונים כואבים רבים, שלפיהם למעלה מחמישית מאזרחי המדינה נמצאים מתחת לקו העוני; אך יותר מכל - נדמה שהוא מציב מראה כואבת באשר למצבם האמיתי של הקשישים. מהדו"ח עולה כי העלייה הגבוהה ביותר בתחולת העוני נרשמה בקרב אזרחים ותיקים: מ-16.4% ב-2020 ל-17.6% ב-2021.

ממשלה חדשה, מקבלי ההחלטות - לטיפולכם: דו"ח העוני חייב להיות "קריאת השכמה". זה הזמן "לחשב מסלול מחדש" ולהעניק לדור המייסדים את היחס שהם באמת ראויים לו.

תוחלת החיים בארץ עולה, הרפואה והמדע מתקדמים, אוכלוסיית ישראל מתבגרת, ומספר הקשישים רק יילך ויגבר. לפי נתוני הלמ"ס, בסוף שנת 2021 מנתה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל כ-1.16 מיליון איש. אנו, חברות ועמותות הסיעוד, מעניקות מדי יום טיפול סיעודי לכ-310,000 קשישים זכאי חוק הסיעוד החיים בביתם, באמצעות עובדים סוציאליים וכ-150,000 מטפלים ומטפלות סיעודיים מסורים. אנו רואים מדי יום כיצד ההורים והסבים של כולנו חיים במציאות קשה, כאשר רבים מהם חיים ללא פנסיה ומסתמכים על קצבאות בלבד ועל עזרה של בני משפחה, חברים ומכרים בניסיון להימלט מקו העוני. לכך מתווסף גם היחס הבעייתי שלו הם זוכים מהחברה בישראל; חוסר סבלנות וסובלנות, אלימות מילולית (ולעיתים אף פיזית), וחוסר הבנה כללי למצבם ולצרכיהם.

ללא שינוי מהותי ואמיתי, מצבם של הקשישים אינו צפוי להשתפר בשנים הקרובות, ואם מדינת ישראל תמשיך להתעלם, המצב לא "ייעלם". תוחלת החיים עולה בהתמדה, וכך גם יוקר המחיה - והקשישים נדרשים להוצאות כלכליות גבוהות הרבה יותר מבעבר. מקבלי ההחלטות אדישים ועסוקים לרוב בסוגיות אחרות, וזאת למרות שלפי ההערכות צפויים "גלי קורונה נוספים" שעתידים לפגוע קודם כל באוכלוסיית הקשישים, ועל אף שהחורף כבר כאן - ועימו מגיעות מחלות העונה הפוגעות קשות בקשישים, כאשר ישנם גם קשישים שאינם יכולים לעמוד בהוצאות חימום ביתם או לרכוש לעצמם ביגוד חורף מתאים שיגן עליהם. המצב כמובן חמור שבעתיים בקרב כ-30% מאוכלוסיית הקשישים שמוגדרים כ"בודדים".

עד כה, מדינת לא עשתה מספיק כדי להיטיב את מצבם של הקשישים. פרט ליוזמות יוצאות דופן, כמו למשל "הוועדה לבניית תכנית אב לאומית בנושא הזקנה" בראשות ח"כ לשעבר טלי פלוסקוב, או מענקים חד-פעמיים זניחים שלא באמת מסייעים לאורך זמן, הקשישים נזנחים הצידה באופן קבוע לטובת עניינים "בוערים" יותר: היבטי דת, מדינה ומשפט, כלכלה, ביטחון או חינוך. אפילו "המשרד לאזרחים ותיקים", שפעל במשך תקופה כמשרד ממשלתי עצמאי, שינה את שמו ל"משרד לשוויון חברתי" ולמעשה עוסק כיום בעיקר בסוגיות של שוויון מגדרי, זכויות מיעוטים ומיזמים חברתיים אחרים; כל אלה כמובן חשובים כשלעצמם, אך בשורה התחתונה - הקשישים בישראל, למרות חשיבותם וחלקם המשמעותי באוכלוסייה, מוצאים עצמם פעם אחר פעם ללא "בית", אוזן קשבת או כתובת אמיתית בממשלת ישראל.

ויש הרבה מה לעשות: הקמת משרד ממשלתי ייעודי לטיפול בקשישים, העלאה משמעותית של קצבת הזקנה, שילוב קשישים המסוגלים ומעוניינים בכך במעגל העבודה (האזרחים הוותיקים הם עובדים מצוינים - בעלי ניסיון, ידע ואמביציה), כאשר ההכנסה הנוספת תהיה פטורה ממס ולא תפגע בקצבאות שמקבלים הקשישים - אלה רק כמה צעדים שהמדינה יכולה לעשות כדי לשפר את המצב. אגב, גם המדינה תרוויח מכך; הקשר בין הגוף לנפש ידוע, וסיוע משמעותי לקשישים עשוי למנוע אשפוזים ומחלות ואף להקטין את העומס על בתי החולים ועל מערכת הבריאות הציבורית בישראל.

ממשלה חדשה, מקבלי החלטות: דו"ח העוני המצער הפנה זרקור כלפי אוכלוסיית הקשישים - שלצערי, חיה בדוחק ואינה מורגלת ביחס חם בימים שבשגרה מצד הציבור בישראל. זה הזמן לפעול למענם ולשפר את מצבם, כדי שיוכלו לרוות נחת בזקנתם. אחרי מה שנתנו לכולנו במשך כל חייהם, אנו חייבים להם זאת.

הכותב הוא יו"ר איגוד נותני שירות הסיעוד בישראל