בזמן שאנחנו עושים את צעדינו הראשונים בנבכי הטכנולוגיות החדשות, ילדים ובני נוער שולטים בהן בקלות. הם לומדים, מתייעצים ויוצרים ברשת, ועם מחוללי בינה מלאכותית. מומחים מתחומי המדע והרפואה, הפרסום, החינוך והסייבר מתארים: כך נראים החיים הדיגיטליים, העשירים והמורכבים, של צעירים בישראל
4 צפייה בגלריה
הסיפור הדיגיטלי של הילדים ב-2022 ברשת
(צילום: Shutterstock)
הילדים שלנו גדלים וחיים במרחב הדיגיטלי, אין כמעט דבר שהם עושים שלא עובר בחורי הרשת. הם מגבשים זהות, מחפשים משמעות, לומדים, מתחברים, חווים ונכווים בעולם המקוון. אז בדקנו: מה עבר עליהם בשנת 2022, ואם לכ-50% מהילדים יש היום אווטארים בדמותם, איך תיראה 2023?
"הרשת היא השותף הסמוי שלנו לגידול הילדים, הוא סמוי כי לרוב הם שם לבד ולנו אין באמת מושג מה קורה בו. אנחנו רואים אותם דבוקים למסכים, ואנחנו יודעים שהם חלק ניכר ומשמעותי בחיים שלהם, אבל אנחנו לא באמת יודעים ומבינים מה קורה שם. והורות שלא מכירה את החיים הדיגיטליים של הילדים, מאבדת חלק משמעותי מהרלוונטיות שלה", אומר ד"ר עמיר גפן, חוקר ומרצה לטכנולוגיות למידה ולמוגנות ברשת באקדמית רמת גן, ומנהל מעבדה לבינה מלאכותית באגף המחקר והפיתוח במשרד החינוך.
אנחנו בפתחו של שבוע הגלישה הבטוחה, מה השתנה בשנה האחרונה? "ב-2022 נחצה 'קו המשווה' של השימוש ברשת. את רוב שעות היממה, יותר מ-12 שעות ביום בממוצע, אנחנו מבלים מול מסכים. אם נניח שאנחנו ישנים שמונה שעות ביום, הרי שיש לנו פחות מארבע שעות לפעילות שאינה במסכים. ובשאר בזמן, שטף ההודעות הבלתי פוסק בוואטסאפ ומבול הפוסטים ברשתות החברתיות מסיחים את דעתנו ללא הרף.
"יותר מ-80% מהנוער משתפים שהם נכנסים לנייד לבצע פעולה כלשהי ומוסחים לגלישה ברשתות החברתיות, ומרגישים שעליהם לקרוא מיד את הודעות הוואטסאפ הנכנסות. 82% מהילדים מדווחים על אובדן תחושת הזמן בזמן משחקי מחשב, וכך מתקבלת תמונה מורכבת של הפרעת קשב והסחת דעת כתופעה נרחבת. אבל, חשוב לזכור שלא כל שעות המסך הן 'שוות'. שעה של למידה בפודקאסט שונה משעה של גלילה חסרת תכלית בסרטוני טיקטוק. כהורים, עלינו להתקדם משיח מצומצם שמתמקד בעיקר בכמה הם 'מכורים' ובכמה שעות הם במסך - לשיח שמסתכל על מה שהם עושים במסך, ועם מה הם יוצאים ממנו.
"אנחנו רואים אותם דבוקים למסכים, ואנחנו יודעים שהם חלק ניכר ומשמעותי בחיים שלהם, אבל אנחנו לא באמת יודעים ומבינים מה קורה שם. והורות שלא מכירה את החיים הדיגיטליים של הילדים, מאבדת חלק משמעותי מהרלוונטיות שלה".
"הורות שלא מכירה את החיים הדיגיטליים של הילדים, מאבדת חלק משמעותי מהרלוונטיות שלה"
יניב ויצמן, מנכ"ל חברת teenk, חברת פרסום לצעירים ולבני נוער, אומר שהפיד מספר את הכול. "הצעד הראשון שאני עושה כשאני מנסה להבין מה עובר על בני ובנות הנוער ומה הלך הרוח שלהם הוא לגשת לפיד החברתי שלהם, וב-2022 הוא ללא ספק היה עמוד הפור יו בטיקטוק. גלילה בעמוד הפור יו בעיניים של בן ובת נוער מגלה את הסיפור הדיגיטלי של הדור הזה השנה.
"אחרי שמנקים את הרעשים הרגילים כמו ריקודים, טרנדים וצחוקים, מגלים עולם מרתק של צרכים שבני הנוער מקבלים דרך המסך הקטן. הדבר שבלט לי יותר מכל, ושמאפיין מבחינתי את העולם הדיגיטלי של בני הנוער ב-2022, הוא כמות סרטוני ההדרכה, ההנחיה, הליווי, התמיכה, הייעוץ, המנטורינג, הלמידה והעברת הידע. החוט המקשר ביניהם לדעתי הוא הצורך של בני הנוער, בני דור ה-Z, במבוגר אחראי. זה התפקיד שפעם תפסו דמויות שונות כמו משפיענים ומשפיעניות.
"בשנה האחרונה, פוסט עידן קורונה, הייתה צמיחה משמעותית בתכנים שעוסקים בבריאות הנפש, בצרכים נפשיים ובהפרעות נפשיות. יותר ויותר סרטונים עסקו בנושאים כמו חרדות, דיכאון, דימוי גוף והפרעות אכילה. בהיעדר שיחה בעולם האמיתי על נושאים כאלה, נכנסו יוצרי תוכן שמדברים על הכול בצורה פתוחה וישירה. במחקר שערכנו בקרב 1,200 בני ובנות נוער, 65% נתנו את הציון הגבוה ביותר לצורך לחיות חיים נטולי חרדות. בנוסף, חלה עלייה בנושא קבלת אנשים ונשים עם מוגבלויות, נושאים שהיו פופולריים מאוד בפור יו.
"בשיחות עם מתבגרים הם משתפים בתחושת הבדידות שהם חווים, בתחושה שאין על מי לסמוך. רבים מהם מנסים להיאחז בדמות סמכותית כלשהי שתראה להם את הדרך. אנחנו רואים גם עלייה בחיפוש אחרי יוצרי תוכן שייתנו לבני ובנות הנוער ידע, מתוך הבנה של בני הדור שידע הוא כוח. זו הסיבה המרכזית לכמות הצפיות הגבוהה שמקבלים המורים והמורות שהחליטו להיכנס לטיקטוק.
"בסקר שערכנו עלה כי אילו היו בני ובנות הנוער היו לבחור כוח על אחד, הם היו בוחרים במקום הראשון בידע. במקום השני הייתה 'יכולת השפעה אינסופית', ורק במקום השלישי עלה 'כסף'. את הצורך בידע, בהכוונה ובעיסוק בתכנים שלעיתים לא מקבלים ביטוי במקום אחר, החברות המסחריות זיהו, והן מבינות את החשיבות בשימוש בכוחן גם בקידום אג'נדות וערכים".
אורנה היילינגר, מאיגוד האינטרנט בישראלי, מתארת את חיפוש של הילדים אחרי ידע וטיפול. "הילדים והצעירים מבקשים, ומקבלים, עזרה במרחב הווירטואלי. אם הייתי צריכה להצביע על התופעה המשמעותית ביותר של שנת 2022 שבעיניי צובעת גם את השנה הקרובה הייתי מצביעה על אימוץ המרחב המקוון כמרחב טיפולי. הצעירים והילדים מבקשים ומקבלים עזרה בפלטפורמה הווירטואלית. פעם קראנו לזה 'ד"ר גוגל', היום 'הד"ר' מגיב לקריאות המצוקה בטיק טוק, באתרי שאלות ובאינסטגרם", היא אומרת.
"זה ללא ספק הצד המואר של המרחב המקוון, שבו אנשים בכלל, וילדים בפרט, יכולים לבטא את המצוקה ולתפוס יד מושטת לעזרה. עם זאת, ברור שתמיכה ברשת אינה יכולה להחליף טיפול מקצועי. רוב המבקשים עזרה, ומרבית המציעים את הסיוע, יודעים את זה ולא חושבים שזה תחליף לטיפול מקצועי, אך במציאות שבה הבחירה היא בין תמיכה ברשת לבין בדידות, עדיפה התמיכה הווירטואלית".
איך ההורים משתלבים במצב הזה? "התופעה זו היא המציאות וככל הנראה לא תלך לשום מקום. השאלה היא כיצד ניתן לאמץ אותה ולפעול יחד איתה לטובת הצעירים ובני הנוער, כיצד אנחנו מנגישים ידע איכותי למבקשים, כיצד אנחנו מנגישים אנשי תמיכה וטיפול מקצועיים במרחב שבו הזקוקים נמצאים, איך נכון לייצר מרחב בטוח לשאלות ולתשובות שיכול להשפיע באופן חיובי גם על 'פרחי הקיר', כלומר אותם צעירים שקוראים, מזדהים ולא מעיזים לשאול בעצמם".
"הצעירים והילדים מבקשים ומקבלים עזרה במרחב הווירטואלי. פעם קראנו לזה 'ד"ר גוגל', היום 'הד"ר' מגיב לקריאות המצוקה בטיק טוק, באתרי שאלות ובאינסטגרם"
לשעות הארוכות מול מסכים יש גם השפעות על המוח שלנו, ועוד מגיל צעיר מאוד. "קריאה היא לא פעולה פשוטה עבור המוח האנושי. כדי לקרוא, המוח 'מגייס' או יותר נכון 'ממחזר' אזורים מוחיים המשויכים ליכולות חישה פשוטות יותר כמו ראייה או שמיעה, עם יכולות גבוהות כמו קשב וזיכרון. האזורים אלה צריכים לפעול יחד, בסנכרון מלא, כדי לקרוא באופן מהיר ומדויק ולהבין את הנקרא", מסבירה פרופ' ציפי הורוביץ קראוס מהקבוצה לדימות מוחי בילדים, הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה והפקולטה להנדסה ביו-רפואי בטכניון. "אפילו שכבני אנוש אנחנו נולדים עם היכולת הבסיסית לחוש את הסביבה ולנוע, האזורים המוחיים שתומכים ביכולת הזו מבשילים מגיל לידה, בתגובה לגירויים מהעולם החיצון.
"הגירויים כוללים למשל הקשבה לסיפורים, חשיפה לספר ולאותיות, מבוגר שיעקוב באצבעו על המילים, יכולת להקשיב לגירוי לאורך זמן, לחוש באצבעות ולמולל את דפי הספר. חשיפה לסרטונים, וקריאה ממחשב בילדות מוקדמת ובתקופת רכישת הקריאה, לא בהכרח נותנות מענה לצרכים האלה. המחקרים שלנו מצביעים על ממצאים מעניינים המתקשרים לדפוסי החשיפה של ילדים למסכים ולאופן שבו עיבוד המידע מגיע ממסך.
"ילדים לפני גיל בית ספר בגילים שלוש עד חמש שנים, שחשופים לזמן מסך ארוך, יראו ירידה בחומר הלבן במוח, כלומר תאי העצב המחברים אזורים מוחיים שהם אזורי מפתח ברכישת קריאה, וכן ירידה בצפיפות גופי תאי העצב באזורים אלה. צפייה בסיפור על גבי המסך לעומת קריאה אינטראקטיבית בקרב ילדים בני ארבע עד שש מראה דפוסים מוחיים הדומים לדפוסים של הפרעות קשב וריכוז - שינוי ביחס בין תדרי תטא וביתא, ושיפור נמוך יותר ביכולות שפה ויכולות חשיבה גבוהות שתומכות בקריאה, כמו יכולות עיכוב תגובה וקשב".
"צפייה בסיפור במסך לעומת קריאה בבני ארבע עד שש שנים מראה דפוסים מוחיים דומים לדפוסי הפרעת קשב וריכוז. שינוי ביחס בין תדרי תטא וביתא, ושיפור נמוך יותר ביכולות שפה וחשיבה גבוהות"
מה ההבדל בין קריאת סיפור לבין צפייה בסרטון? "גם כאן מצאנו תוצאות מעניינות, ילדים בני שלוש עד חמש שהקשיבו לסיפור וראו את תמונות הספר, לעומת מצב שבו ראו סרטון המדמה סיפור דומה, הראו גיוס נמוך יותר של רשתות מוחיות התומכות בקשב ובאזורי ראייה כשצפו בסרטון, דבר שנובע מגיוס גבוה יותר של יכולות דמיון על ידי אזורי הראייה ומה'עצלנות' המוחית בצפייה. זו התמונה המוחית 'מאחורי הקלעים' של הבהייה במסך. ואם כבר צופים בסרט, עדיף לצפות עם הילד משום שיש גיוס גבוה יותר של אזורי קשב וזיכרון כשצופים יחד תוך כדי אינטראקציה, מאשר כשצופים באופן פאסיבי".
אי אפשר להתעלם מהנתונים האחרונים של המועצה לשלום הילד, שהצביעו על העלייה בדיכאון בקרב צעירים. איילת גלוברמן, פסיכותרפיסטית ומנהלת מקצועית תחום דיגיטל בעמותת עלם, מספרת על המצוקה שהיא פוגשת בקרב בני נוער. "בשנת 2022 פגשנו בעמותה כ-2,800 בני נוער שהביעו את המצוקה שלהם באמצעות מילים, פוסטים וסרטונים. אנחנו מזהים עלייה במצוקות שבני הנוער מביעים ברשת, באלימות, בפגיעות מיניות ובתחושות של דיכאון ושל בדידות. חוויית הבדידות עוברת כחוט השני בשיתופים ובדיווחים של מתבגרים על מצבם הרגשי והחברתי.
"הטיקטוק היא אחת משלל זירות שבהן בני נוער משוטטים, מביעים את עצמם, מחליפים זהויות ומתנסים בקשרים ויחסים שונים. אנחנו רואים שחשבון הטיקטוק הוא כמו יומן וירטואלי, יש בו מרכיבים ויזואליים וטקסטואליים. בני נוער רבים סיפרו שהם מנהלים בטיקטוק יומן אישי ופרטי עם תכנים שמתעדים את היום-יום שלהם, מחשבות, פחדים, התמודדויות, משאלות לב, באמצעות סרטונים וכתיבה. לצד זאת, אחת התופעות הבולטות הייתה היכולת שלהם להיות עבור האחר במרחב הווירטואלי, לראות ולהתייחס למצוקות של אחרים ולהביע אמפתיה במרחב קבוצתי.
"נראה שהצורך לבטא תוכן רגשי, לעבד אותו ולשתף, ממשיך להתקיים גם במעבר מהיומן האישי עם המנעול אל כתיבה במרחב הווירטואלי. אנחנו מניחים שגם ב-2023 הנוער ימשיך להביע את עצמו בעוצמות ובכנות כפי שהוא עושה זאת היום, ונראה שמה שעשוי להשתנות אלה הפלטפורמות והמרחבים שבהם הוא יבחר לעשות את זה. נראה שהשימוש בטכנולוגיה של מציאות מדומה ובינה מלאכותית ישנו את אופן השימוש והמרחבים שבהם נמצאים בני הנוער, וכמבוגר משמעותי עלינו להמשיך להיות נוכחים באותם מקומות ולאפשר להם מקום בטוח ברשת לדבר את עצמם".
ד"ר שמואל גור, מומחה ברפואת ילדים, כללית מחוז שרון שומרון, מתאר את ההשפעות הפיזיות: "כל שעה שהילדים שלנו גולשים ברשת, היא שעה שבה הם לא מקיימים כל פעילות גופנית. וההשלכות מגוונות. למשל, בשנים האחרונות אנחנו מזהים עלייה דרסטית בשיעור ההשמנה, כלומר שיעור התחלואה שנובע כתוצאה מחוסר בפעילות גופנית עלה באופן ניכר.
"השלכות נוספות קשורות לתנוחה שבה הילדים שלנו מבלים כל כך הרבה שעות ביום. בישיבה מול המחשב הכתפיים מכונסות והראש נוטה כלפי מטה, כלומר יש סגירה של בית החזה. התנוחה הזו גורמת לכך שאנחנו נושמים פחות טוב. זה חלק מההסבר לגבי עלייה בשיעורי התחלואה באסטמה ובלב. אנחנו גם רואים עלייה בתלונות שנובעות מישיבה ממושכת כגון כאבי גב וצוואר, והפרעה בפעילות שורש כף יד".
התפתחות טכנולוגית היא דבר מבורך. יש יותר אפשרויות של ידע, חשיפה, ילדים משפרים אנגלית דרך משחקים, יוצרים קשרים מחוץ לקופסה, 'נפגשים' בין ערים וגם בונים קשרים בינלאומיים, אומר ד"ר רונן אליהו, פסיכיאטר ילדים בקופת החולים מכבי, "בצד השני, השלילי, לחלק מהילדים תהיה נטייה לשימוש יתר עד כדי מצבי התמכרות אמיתיים. וזו, כמו כל התמכרות, היא תופעה שלילית שגורמת לפגיעה בתפקוד היומיומי שלנו, ומרחיקה אותנו מדברים אחרים שתורמים להתפתחות שלנו. למשל, יצירת קשרים חברתיים, זמן לימודי, התפקוד שנפגע. בשנים האחרונות השימוש במסכים גבר עד כדי התמכרות ממשית, אנחנו מפתחים תלות דרך השימוש האינטנסיבי במדיה. גם שהצריכה של שעות המדיה גוברת, יש תחושה שזה לא מספיק. אז אנחנו מזהים ממש מצבים של גמילה, עם תופעות כמו עצבנות, חרדה, התקפי זעם, אפילו עד כדי הימנעות מפעילויות אחרות. זו בעיה אמיתית.
"עוד אתגר נעוץ בתכנים שאינם מותאמי גיל. למשל, הורים רבים לא מודעים לכך שהילדים שלהם משחקים במשחקים שלא מתאימים לגילים שלהם. הורים קונים משחקי רשת ומתעלמים מהתוויות משום שהם נכנעים לרצון של הילד, שאולי טוען ש'לכולם יש את המשחק הזה', והתוכן הזה הוא תוקפני, באנימציה 'מדויקת'. חוסר ההתאמה הזה מייצר חרדה, תוקפנות, אי-שקט, דברים שלפעמים אנחנו מייחסים לדברים אחרים.
4 צפייה בגלריה
תוכן תוקפני באנימציה "מדויקת" שמייצר חרדה ואי-שקט
(צילום: Shutterstock)
"הרשת היא דבר פתוח, אי-אפשר לסגור אותה וזה טוב. אבל אנחנו כן רוצים שההורים יהיו מעורבים יותר, שיתווכו את התכנים, שיסננו. לילדים שמתמודדים עם הפרעות פסיכיאטריות, כמו קשב וריכוז, חרדה ודיכאון ואובדנות, יש נטייה למצוא במדיה ובמסכים דרך לטיפול עצמי. המדיה היא קרקע פורייה להתמכרות, אנחנו מוצאים בה מזור לצרכים שלנו וכך מפתחים בה תלות. כך נוצר מעגל קסמים, כי פנינו לרשת כדי לקבל מענה למצב שלנו, אבל השימוש הגובר מגביר את התופעות שבהן אנחנו רוצים לטפל. ההשפעות הן ארוכות טווח, וכשמתפתחת התמכרות יש לנו הפרעה חדשה להתמודד איתה, כלומר לצד הפרעת הקשב, החרדה ועוד. זה גורר קונפליקטים משפחתיים, ירידה בביצועים הלימודיים, עד כדי נשירה סמויה או גלויה, ויש גם השפעות גופניות. פגשנו ילדים שסבלו משליטה בסוגרים, משום שהם התאפקו כל כך הרבה כי לא רצו להפסיק את מה שעשו במסך ולהתפנות. הם לא רוצים לעזוב את המסך".
איך מטפלים בזה? "קודם כל, אם מדובר בשילוב של תופעה כזו עם הפרעות אחרות, חשוב שהאחרונות יהיו מובנות. חשוב גם לעבוד ברמה המשפחתית, כמו במסגרת של הדרכת הורים. בגיל המוקדם מדובר פעמים רבות בהצבת גבולות, כמו ויסות שעות מסך ותוכן מותאם גיל, שיפור התקשורת מול הילדים, לעיתים הוצאת המסכים לאזור המשפחתי על מנת להיות יותר בפיקוח על הילד. אם הורים מזהים תחושות כמו דיכאון וחרדה, חשוב להתייחס לזה ולאפשר טיפול".
אז לאן כל זה הולך, ומהם בעצם החידושים הטכנולוגיים? "ב-30 בנובמבר הושק ChatGPT, שמשנה ומשבש את החיים הדיגיטליים שלנו ושל הילדים", מסביר ד"ר עמיר גפן. "כדי להמחיש את עוצמת ומהירות השינוי, בהשוואה לפייסבוק שלה נדרשו עשרה חודשים כדי להגיע למיליון משתמשים, ל-ChatGPT נדרשו חמישה ימים בלבד. התוכן שכולנו יוצרים ומעלים לרשת חוזר אלינו כעת בצורה מדויקת, מועילה ושימושית יותר.
"ייתכן שבזמן שאני מדבר עכשיו הילדים שלכם כותבים את שיעורי הבית ואת העבודות שלהם באמצעות ChatGPT ומאיירים אותם באמצעות Dall.E2. בהמשך הם גם יהיו כלים משמעותיים בעולם העבודה שלהם. בשונה מהחיפוש המוכר בגוגל, שמחזיר רשימה של תוצאות חיפוש וקישורים לאתרים ולמקורות שונים, שמהם עלינו להרכיב את התשובה, ChatGPT מחזיר לנו תשובה מלאה, חכמה ומנוסחת לכל השאלות שלנו. החלום מאגדות הילדים על 'ג'יני' חכם שאפשר לשאול ולהתייעץ איתו בכל נושא מתממש כרגע לנגד עינינו".
איך לדעתך נראה התפקיד ההורי במציאות כזאת? "תפקיד ההורה והמורה משתנה, הילדים מאמצים טכנולוגיות חדשות באופן מהיר ועמוק יותר מאיתנו ההורים. לפי דוח בזק, 56% מהילדים כבר יצרו לעצמם אווטאר ו-39% מרגישים שהוא חלק מהזהות העצמית שלהם. בזמן שאנחנו עושים את צעדינו הראשונים בטכנולוגיות החדשות, הילדים כבר עמוק בתוכן. הילדים לומדים, מתייעצים ויוצרים באמצעות מחוללי הבינה המלאכותית. התופעה הזו משנה את תפקיד ההורה והמורה. אם בעבר חלק ניכר מהסמכות ההורית היה מבוסס על הקניית הידע שלמדנו וצברנו, בחזקת 'והגדת לבנך', כיום כל הידע הזה מצוי בקצות האצבעות של הילדים".
"לפי דוח בזק, 56% מהילדים יצרו לעצמם אווטאר ו-39% מרגישים שהוא חלק מהזהות העצמית שלהם. אנחנו עושים צעדים ראשונים בטכנולוגיות החדשות, והילדים כבר עמוק בתוכן"
לאן כל זה הולך? מה יהיה ב-2023? "בהסתכלות קדימה, נראה שהאינטרנט ואיתו גם הרשתות החברתיות מתכוננים ל'מתיחת פנים' משמעותית. עולמות המטאוורס, שמוכרים עדיין בעיקר לגיימרים דוגמת מיינקראפט, פורטנייט ורובלוקס, יתרחבו ליישומים נוספים ולרשתות החברתיות. אלה עולמות דיגיטליים תלת-ממדיים שבהם ניתן להשתתף באמצעות אווטארים (יצגנים).
"הילדים והנוער מתכוננים לסביבות החדשות. למשל, אם פוגעים באווטאר שלי במרחב הדיגיטלי, הפגיעה נתפסת ונחווית כמוחשית כמו פגיעה במרחב הפיזי. אלו תופעות שהחלו לקרות שיוצרות מורכבות ואתגרים חדשים שעלינו ההורים, צוותי החינוך וגורמי המשפט ואכיפת החוק, להכיר ולהיערך אליהן בהתאם.
"לצד כל זה, הבינה המלאכותית לא תחליף את המגע האנושי. כהורים וכמורים אנחנו צריכים להתמודד עם השינוי ולא לנסות למנוע או לעכב אותו, הוא חזק מאיתנו. לתפיסתי, התפקיד שלנו הוא לסייע לילדים בפיתוח הסקרנות שלהם, בהקניית כישורים ומיומנויות ללמידה בכל נושא שיבחרו, בטיפוח ראייה ביקורתית ויכולת לבדוק ולאמת את התשובות שמתקבלות מהטכנולוגיה, שאינה חפה מטעויות ומהטיות. תפקידנו להכיר את הטכנולוגיות החדשות וללוות את הילדים, לעשות בהן שימוש מיטיב ומקדם. בעיקר, עלינו להחזיק את הקשר האנושי ואת הלמידה החברתית-הרגשית. כלי הבינה המלאכותית הם גם הזדמנות עבורנו להסתייע בהם ולקצר את משך הזמן שמוקדש לחיפוש ולארגון של מידע, אז את הזמן שיתפנה בואו נשקיע בדברים החשובים באמת שהם הקשרים האנושיים עם הילדים, התלמידים והיקרים לנו".