האם המחאה בכלל מעניינת את הנוער?

בני הנוער מוחים - אבל אחרת. התשובה לשאלה אם בני נוער משתתפים במחאה, ואם היא בכלל מעניינת אותם, באה לידי ביטוי דווקא בסיפור אחר, כזה שנראה לכאורה לא קשור לעניין. כבר כמה שבועות שהרשת גועשת בשל סכסוך שהלך והחריף בין היילי ביבר לבין סלינה גומז. למי שלא מעורה בפרטים נספר שהסכסוך הזה החל בטיקטוק, עבר לאינסטגרם, ומעורבות בו לא רק שתי הזמרות אלא גם קיילי ג'אנר ובעיקר מיליוני מעריצים, רובם מתבגרים.

הסיפור הזה התחיל כבר די מזמן, כשסלינה גומז וג'סטין ביבר נפרדו, וזמן קצר לאחר מכן ביבר התחתן עם היילי. מאז המעריצים די בכסאח אחד עם השני. היריבות נמשכה, ובשלב מסוים גומז עקפה את ג'אנר במספר העוקבים שלה באינסטגרם. בהמשך עלה לרשת סרטון טיקטוק שפרסמו ביבר וקיילי ג'אנר שבו הן לגלגו על גומז, בעקיפין, או ליתר דיוק צחקו על הגבות שלה. כמה ימים לאחר מכן החליטה גומז לקחת פסק זמן מהרשתות החברתיות ובישרה על כך בלייב באינסטגרם.

ואם נשארתם עד פה זה מצוין כי מה שמעניין בכל הסיפור הזה הוא לאו דווקא הרכילות שבו, אלא העובדה שמיליוני מעריצים, צעירים ברובם, לקחו יוזמה והגיבו. וכך מיליוני צעירים, שצפו בסרטון בטיקטוק, הורידו עוקב מהאינסטגרם של ג'אנר וביבר, והוסיפו עוקב לגומז.

וזה בדיוק המקום שבו הפער הבין-דורי, בינינו ובין בני הנוער, בא לידי ביטוי. בעוד שהדור שלנו, שמורכב מההורים שמכונים "מהגרים דיגיטליים", רץ להפגין ברחוב עם דגלים (או עומד בפקקים), ומבחינתו כמה שיש יותר אנשים כך סימן שהמחאה הולכת ומתחזקת, הרי שבקרב בני הנוער, "הילדים הדיגיטליים", המרחב שבו ניתן להפגין אינו דווקא המרחב הפיזי שבא לידי ביטוי ביציאה לרחוב אלא גם ובעיקר המרחב הווירטואלי, זה שבא לידי ביטוי ברשת. כדי לסבר את האוזן, אפשר לציין שאחרי ששר הביטחון גלנט פוטר בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הצטרפו לחשבון האינסטגרם של השר אלפי עוקבים.

לפי המחקר התופעה הזאת נקראת "קליקטיביזם", ומשמעותה היא אקטיביזם דיגיטלי, כלומר הפגנת מעורבות באמצעות המדיה החברתית בדרכים שונות (העלאת פוסט, לייק, שיתוף ועוד). דוגמה למחאה כזאת ברשת אירעה לפני כמה שנים כאשר גרטה טונברג, אז נערה צעירה, החלה במחאה למען שמירה על האקלים. המחאה הגיעה לרשת, ומהר מאוד הצטרפו אליה יותר מ-1.5 מליון תלמידים מ-133 מדינות ברחבי העולם. המחאה הייתה כל כך משמעותית עד שאפילו הנשיא האמריקני לשעבר טראמפ, כתה לה בטוויטר: "גרטה, תירגעי, הפסיקי להיות מגוחכת".

ואם נוסיף לכך מסקנות של מחקר שהתפרסם ב-2021, ובדק את מחאת האקלים של צעירים בטיקטוק, אפשר לראות שלבני הנוער כיום יש תפקיד חשוב באקטיביזם אקלימי, ובהבעת דעותיהם. הם מפיצים סרטונים שהופכים ויראליים, מסמנים לייקים על פוסטים שהם מזדהים איתם, יש צפיות ותגובות שמגיעות למיליוני צעירים, ומחוללות שינוי. כלומר, על פי המחקר הם משתמשים במדיה החברתית לפלטפורמות לתפוצת פוסטים בלתי מוגבלת, להשגת ידע, להפצת מודעות, לגיוס תמיכה בתנועה למען האקלים ועוד.

ואם נחזור למה שקורה במדינה הרי שבעצם הסיפור הזה מראה לנו, הלכה למעשה כי בני הנוער מגלים אקטיביזם אך עושים זאת בדרכם. ואכן, ניתן למצוא בטוויטר, באינסטגרם ובטיקטוק בני נוער שמביעים דעתם על המצב, על דרך ההתנהלות, או על ח"כ כזה או אחר, משתפים סרטונים ומעלים אותם לסטורי, מעלים תמונות עם חולצות אדומות, סרטונים של הפגנות וחסימות באיילון ועוד.

לתפיסתי, התפקיד שלנו כהורים הוא קודם כל להבין שאפשר גם אחרת. כלומר, זה שהילדים לא מעוניינים לצפות בחדשות איתנו, או לצאת להפגנות, לא אומר שהם לא מעורבים. צריך להבין, ללא שיפוטיות וביקורת, שהתגובות שלהם למצב שונות משלנו.

בנוסף, הילדים שלנו שומעים דעות שונות ומנוגדות, והם לא תמיד באמת מבינים מה בדיוק קורה עכשיו, במיוחד כשכל זה מלווה במונחים כמו "נבצרות", "מהפכה משפטית", "פסקת התגברות" ועוד. לכן כדאי לשוחח איתם, ולנסות לנהל דיון שבו נבין מה בדיוק הם יודעים, מהם מקורות הידע שלהם, מה הם חושבים על המצב, ואז גם אנחנו נוכל להביע את דעתנו. כדאי לזכור שבימים אלה גם לדעת לנהל דיון מכובד, ולהתווכח בצורה נכונה בלי מריבות ומלחמות, הוא כלי חשוב להמשך החיים.

ובכל הקשור לביבר וגומז, הרי שהאחרונה פנתה למיליוני העוקבים שלה וביקשה מהם להניח לביבר, כי היא לא דוגלת בשיימינג ובהסלמת המצב. מי יודע, אולי גם אנחנו נגיע לרגיעה שפויה, זו שכולנו מייחלים לה.