התקשורת מתרכזת במנכ"לים של חברות הייטק שמודיעים על הוצאת כספם מישראל, אבל המרד האמיתי מתרחש במקום אחר לגמרי. המוציאים את כספם מישראל אינם יזמים עשירים אלא בני המעמד הבינוני, שיש להם סכום צנוע להשקעה. למה דווקא המחאה השקטה הזו צריכה להדאיג את הממשלה?
לפני מספר ימים הזדמנתי לפגישה באחת מחברות הנדל"ן. לא מדובר בחברה קבלנית, כלומר - שמניחה אבן על אבן, אלא בחברת תיווך שמחברת בין ישראלים לפרויקטים נדל"ניים בחו"ל.
על הפרק באותו היום עמדו השקעות בפורטוגל, יעד מועדף על ישראלים רבים בהיותו שילוב של אקלים נוח, אוריינטציה מערבית, יוקר מחיה שנראה מצחיק לעומת ישראל וכמובן - העובדה שישראלים רבים מחזיקים גם באזרחות פורטוגלית (הגם שאין זה מעלה או מוריד לצורך רכישת נדל"ן) עושה את שלה.
למרות המידע המוקדם הזה, לא האמנתי למה שראו עיני: אנשי מכירות מדלגים מחדר לחדר, בכל אחד מהם יושב (לרוב) זוג אחר - והעטים שלופים ומוכנים לחתימות, כאילו היה מדובר בביצי הפתעה ולא בעסקה נדל"נית שסף הכניסה אליה קרוב ל-100 אלף אירו.
אני מניח שמכאן מתחלקים הקוראים לשניים: כאלה ששואלים "מאיפה לעזאזל יש לאנשים כסף?" ולעומתם כאלה שמנידים את הראש בהסכמה, שכן גם אם אינם נמנים על המבקשים להשקיע בנכס מניב בחו"ל, הם לפחות מבינים את הלך הרוח שמגביר התעניינות של אחרים בפרויקטים דומים.
עוברים משקלים לאירו
כרגיל, אנחנו עוסקים בכותרות: חברת הייטק שמודיעה שתמשוך מכאן את כספה או משקיעים שמספרים על הלבטים שלהם בנוגע להשקעה בישראל (למען הסר ספק: ישראל היא עדיין מקום אטרקטיבי להשקיע בו, דבר שבולט אפילו בכל אותם דוחות שהביעו הסתייגות, מטעם ג'יי.פי מורגן, HSBC ואחרים. רק שהדגש מתחיל להיות פחות על "כדאי" ויותר על "עדיין").
רק שעם כל הכבוד לגופים הגדולים, כדי ליצור סחף אמיתי, צריך שגם האזרח הקטן, בן המעמד הבינוני-גבוה, שיש לו כמה מאות אלפי שקלים (שאותם תכנן להשקיע בפיקדון, בתשלום על חשבון דירה נוספת ועוד), יוציא מכאן את כספו.
קשה לתת נתונים מדויקים אודות המגמה הזאת, לכן נסתמך רק על תחושות שנסמכות על מראה עיניים מהשטח. יזמי נדל"ן ומתווכים ישראלים שקשורים בפרויקטים בחו"ל מדווחים על עלייה דרמטית בהתעניינות.
צריך לסייג ולומר שלכל איש שיווק יש אינטרס ברור שמרכולתו תיחשב לסחורה חמה ומבוקשת, אבל גם אם חלקם מגזימים, הם ככל הנראה לא משקרים - ישראלים רבים מתכננים בימים אלה את עתיד השקעותיהם, אולי גם את עתידם בכלל, מעבר לים.
עוד בוואלה!
ביקור קצר בבריכה שינה לי את החיים - וגם אתם יכולים
מוגש מטעם TI SWIM
זו לא בהכרח הרפורמה
בחזרה למראה עיניים, במקרה דנן - העיניים שלי. ניסיתי לתת בהם סימנים ולא הצלחתי.
היו שם ישראלים אמידים, גם אם לא עשירים מופלגים, שרכשו כמה דירות. היו גם אמידים פחות, כאלה שמבינים שבמיליון השקלים שיש להם הם לא יוכלו לעזור לשלושה ילדים לרכוש דירה משלהם בישראל, אבל יוכלו לתת לכל אחד כ-80-90 אלף אירו, סכום ההשקעה המינימלי באותו פרויקט נדל"ן - אם לא יבחרו לגור שם בעצמם, לפחות יוכלו להשכיר את הנכס שיסייע להם לשכור דירה ראויה באזור המרכז בישראל.
האם ככה נראית בריחת הון? ככל הנראה, כן. אני אפילו לא בטוח שכל הממהרים להשקיע בחו"ל הם מתנגדי הרפורמה, כלומר - לא היוזמות של שר המשפטים מפחידות אותם, אלא הדמוגרפיה הישראלית כפי שהתבטאה בתוצאות הבחירות. יותר ויותר נשמעים משפטים כמו "הילדים שלי לא יהיו חלק מהגן עדן לפרזיטים הזה".
במילים אחרות: המאבק נגד הרפורמה, שמלבה את הסנטימנט הזה, מתחיל לפגוע בכלכלת ישראל עוד לפני הקריאה הטרומית של תהליך החקיקה עצמו.
קל לפטור את הממלטים מכאן לפחות חלק מכספם כמי שמנסים למנוע מהלך דמוקרטי באמצעים פסולים - כפי שמגיבים לפי שעה בקואליציה (ע"ע תגובתו של שר התרבות והספורט, מיקי זוהר), אבל עם כל הכבוד לשרים שנבחרו ומונו כחוק, הם יכולים אולי לחוקק פסקת התגברות על הכרעות בג"ץ. לסנטימנט השלילי שאופף את החברה - ומתחיל לאפוף את הכלכלה הישראלית, הם יצטרכו לתת תשובה ניצחת באמצעות כלכלה צומחת.
האם יוכלו לעשות כן בלי מגזר ההייטק, או אפילו בלי עזרת המעמד הבינוני-פלוס? ככל הנראה לא: אם הממשלה הזאת חפצת חיים, היא תיאלץ להבין, מהר מאוד, שיש מקרים שבהם בעלי הדעה לא יכולים לוותר על בעלי המאה - גם אם מדובר בסך הכל במאה אלף אירו שיושקעו בדירה בפורטוגל או בקפריסין.