כיצד ספורט יכול לסייע לילדים עם הפרעת קשב וריכוז

כן, מדובר במקום שהם טובים ומצליחים בו, שיש בו פוטנציאל גבוה להעניק לבם ביטחון ולשפר את תחושת המסוגלות שלהם. את אותה פעילות שבה הילדים אולי עוסקים בינם לבין עצמם ו"בצד", כדי לעזור לעצמם לפרוק עצבים ולהשתחרר ממחשבות מעיקות, ניתן למנף ולהשתמש בצורה מיטיבה כדי לשפר את התפקוד בכל שאר תחומי החיים, ובכלל, להשפיע לטובה על ה-well being שלהם.

כבר הוכח במחקרים רבים עד כמה עיסוק בפעילות גופנית תורם לא רק נפשית, אלא גם פיזיולוגית ממש, להגברת יכולות הקשב והריכוז. המחקרים הוכיחו איך הפעילות הגופנית משפרת את זרימת הדם והחמצן למוח, ומביאה לשחרור חומרים שונים גם במוח ובשרירים. אלה מאפשרים יצירת כלי דם חדשים, קשרים עצביים חדשים ואף תאי עצב חדשים במקומות שונים במוח הקשורים בזיכרון, למידה ומצב נפשי.

בנוסף, הוכח כי הפעילות הגופנית משפיעה ישירות על קליפת המוח שבעזרתה ניתן להפיק תועלת רבה בשיפור יכולות הממוקמות באותו אזור במוח - יכולות ניהוליות, יכולות תכנון תוכניות, שליטה בהתפרצויות, שמירה על קור רוח. כמו כן, מחקרים רבים באוכלוסייה של בעלי חיים מכרסמים הראו כי פעילות גופנית גם מובילה לעליה ברמות הדופמין, הנוראפינפרין, והחלבון מסוגב.ד.נ.פ במוחן של החיות, וכל אלו גם יעזרו לילדי הקשב והריכוז לשפר את תפקודיהם בתחומים השונים

למאמן מיומן בספורט טיפולי יש ארגז כלים רחב ועוצמתי שביכולתו לסייע לילדים בהתפרצויות זעם וקשיי קשב. אנחנו מעבירים את הילדים תהליך בשלבים מובנים ומחושבים, שבהם מושם דגש על חוויות של הצלחה, תוך כדי הצבת יעדים ריאליים, לצורך בניית הביטחון והמסוגלות - אך בלי לזנוח את ההתמודדות עם כישלונות מבוקרים.

יש צורך באיזון עדין בין חוויות ההצלחה לבין התמודדות עם מכשולים ועם כישלונות. אותו מאמן לומד לבנות, עם ניסיון ואינטואיציה שהוא מפתח עם הזמן, תוך שהוא תמיד ישווה את המטופלים לעצמם ולעולם לא ישווה אותם לאחרים, את מה שיאפשר להם לחוש מוטיבציה ולהתמיד בתרגול משימות, וכך יוביל אותם לשיפור המיוחל.

הספורט גם מאפשר שיפור ניכר של תחושת המסוגלות - אותו מושג שטבע ב-1977 אלפרד בנדורה, תאורטיקן נודע בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, כאשר הוא פיתח תאוריה שבדקה עד כמה אדם מאמין שהוא יכול לבצע משימה נקודתית. הוא מצא שהאמונה הזאת מורכבת מארבעה אלמנטים: התנסות בהשלמת משימות, צפייה בהתנהגות אחרים שמצליחים במשימה, שכנוע מילולי שהוא יכול להצליח, ועוררות רגשית נמוכה.

הוא הדגיש כי עוררות רגשית מלווה בפעילות פיזיולוגית מוגברת, מתח נפשי ותחושת אי-נוחות שמולידים לרוב תחושות של כישלון, תסכול ופגיעה בהערכה העצמית. מצד שני, ניתן גם ללמוד לרתום את אותה עוררות רגשית לצרכינו כך שלמעשה לא העוצמה של התגובה הפיזיולוגית תשפיע יותר - אלא האופן שבו אנחנו נפרש אותה, כשכל אלה הם חלק מתהליך של למידה מודעת שאותה המאמן יסגל לעצמו ויידע להנחיל לילדים במהלך האימונים.

כל מרכיבי תחושת המסוגלות שעליהם דיבר בנדורה אופייניים מאוד לעיסוק בספורט, ואותן יכולות יוכלו להיות גם מתורגמות בכל שאר תחומי החיים ובין היתר גם בתחום הלימודי, הרגשי והחברתי.

תיאוריה מפורסמת שפותחה על ידי רוברט קינג מרטון (1910-2003), אחד החוקרים הנודעים בסוציולוגיה באוניברסיטאות הרווארד וקולומביה, טבע את המושג "נבואה שמגשימה את עצמה". הכוונה היא להשפעת הציפייה או החיזוי מצד אלה האחראים על העצמתו של אדם ועל התנהגותו, ואיך אלה גורמים בעקיפין להתממשות הציפיות הללו.

מרטון ביצע ניסוי אשר הראה כיצד מידע שיקבלו מורים על הפוטנציאל הלימודי של תלמידים מסוימים בכיתתם - יצר התנהגות מסוימת כלפי אותם תלמידים והביא בסופו של דבר לשיפור משמעותי בהישגיהם. מהמחקר הזה ניתן ללמוד שעלינו, ההורים והמחנכים של ילדינו, להטביע בתוכנו את האמונה בהם וביכולותיהם, מתוך ידיעה ברורה כי לאותה אמונה קיים כוח עצום על הישגיהם בפועל.

על אותה אמונה אנחנו עובדים באופן אינטנסיבי בשיעורי הספורט הטיפולי, וחלק גדול מהעבודה שלנו הוא לבנות בדיוק את האמונה הזו שמשפיעה בצורה עוצמתית כל כך על ההישגים של הילדים בכל התחומים. אם יש תחום בחיים שאנחנו חווים בו קושי וכישלון, ייתכן ש"יושבות" בו אמונות שמונעות מאיתנו להצליח, ואת האמונות האלה אנחנו בונים כבר מתחילת הילדות. על אותן אמונות אנחנו עובדים גם בספורט הטיפולי.