אלדד יניב יגיד כל מה שתרצו, כל עוד תתנו לו לומר את זה בטלוויזיה

"מתי אתה כותב על אלדד יניב?". לא תאמינו כמה פעמים שמעתי את השאלה הזאת בשבועות האחרונים, בשלל וריאציות. אני כותב מאמרים בכלי תקשורת שונים עוד מהמילניום הקודם, אבל אני לא זוכר נושא בו כל כך הרבה אנשים ייעצו לי לכתוב עליו. השיא הגיע כשהמזכירה הרפואית של קופת חולים מכבי קישרה את השם שלי עם האתר שאתם גולשים בו כרגע, ומיד הגיבה: "סלונים, איך זה שעדיין לא כתבת משהו על אלדד יניב?".

האמת היא שמזמן לא ישבתי לכתוב טור על נושא שאני ממש לא רוצה לכתוב עליו כמו אלדד יניב. למעשה, אפילו צירוף המילים "אלדד יניב", אותו כתבתי כרגע בפעם הרביעית בתוך מספר שורות, מתחיל להעלות בי תחושות קבס בלתי רצוניות. כדי למנוע תחושות בחילה דומות מהקוראים (ומעצמי), מעתה ועד סוף הטור הזה, אפנה אליו בכינוי "T-1000", על שם הדגם המתקדם של המחסל משנה הצורה מסדרת "שליחות קטלנית". להבדיל מ-T-800 (אותו גילם ארנולד שוורצנגר), ה-T-1000 עשוי ממתכת נוזלית מיוחדת, שמאפשרת לו להתמצק ולחקות כל אדם איתו הוא בא במגע.

אז מה השתנה כל כך בדגם המדובר של T-1000 שגורם לכל כך הרבה אנשים להקציף עליו ברחבי הרשת? האמת היא ששום דבר. לפחות שום דבר מעניין. מי שפספס את אירועי הפרקים הקודמים נזכיר כי T-1000 היה עורך דין צעיר ואמביציוזי, שהפך לימים לקונסיליירי של אהוד ברק ולאט לאט בנה את עצמו דרך קשרי הון ושלטון והפך לנער הפוסטר של השחיתות השלטונית בישראל. זונה של טייקונים. זה הוא אומר, לא אני. "אני חושב שבעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי", סיפר בריאיון לגידי וייץ בעיתון "הארץ" לפני עשור, "הדברים שעשיתי ייחשבו לעבירות, דברים הרסניים ונוראים במשמעותם. הרבה שנים הייתי בלב המאפליה. אין לזה הגדרה אחרת".

מעולם לא החלפתי איתו מילה, למרות שבמבט מהצד הוא נראה בחור די נחמד. מחושב, רהוט, שאפתן - וכן, אופורטוניסט. מאוד. שמואל הספרי ביסס עליו את דמותו המיתולוגית של קוזו אביטל, היועץ הפוליטי המבריק שעושה את דרכו בערמומיות עד לכיסא מזכיר הממשלה ביקום הדמיוני-למחצה של "פולישוק". בסדרה מלאה בגלמים פוליטיים, קוזו היה המלך הבלתי מעורער. הזנב שמכשכש בכלב. במובן הזה, ה-T-1000 לא עבר שום שינוי אמיתי. כן, חליפות המעצבים ונעלי הגוצ'י הוחלפו בשלב מסוים בקסקט וג'ינס - אבל מי שבחר להאמין שהוא חזר בתשובה כפעיל מחאה נגד השחיתות עשה את זה תמיד על דעת עצמו.

פיד הטוויטר השמאלני מלא בהשוואות של אמירות מפורשות של ה-T-1000 מלפני שנתיים או פחות, לדברים שהוא אומר בשבועות האחרונים. מי שקרא פעם אחר פעם למרי אזרחי פתאום לועג להפגנות. מי שהתאבסס בקריאה להעברת "חוקי הנאשם" שימנעו מבנימין נתניהו להתמודד על ראשות הממשלה, לפתע נוזף במפגינים שלא מכבדים את כללי המשחק הדמוקרטיים. גיא זהר אפילו הקדיש לו פינה משעשעת ב"מהצד השני" בכאן 11 והצדיק שוב את קיומו של השידור הציבורי.

אתמול שוב ראיתי את ה-T-1000 בצור מחצבתו, ערוץ 13. בתכנית של שרון גל, המקום בו עובדות באות למות, הוא עדיין מסומן כ"שמאלני מחמד" של הפאנל, שזו בדיחה עלובה למדי אפילו בסטנדרטים הנמוכים ממילא של התכנית. העובדה שה-T-1000 משתמש בכל משפט שני שלו במילים "במחנה שלי" לא אומרת שהוא חלק מהשמאל, שהקיא אותו מתוכו עם הופעת סימפטומי הביביזם הראשונים. זה נכון כפליים כשהוא מופיע בערוץ 14, שם נראה שהמטמורפוזה שלו הושלמה בהצלחה, כשנראה שהוא מצליח לבלבל אפילו את ינון מגל עם התגמשות הדעות שלו. לא שלאחרון יש סיבה לדאוג למקומו. הביביסטים המתוחכמים יותר בעיקר מתבדחים על חשבונו של ה-T-1000. לעומת שמאלנים, שנהנים לשמוע על המסך מישהו שאומר שהם צודקים, הימנים הרבה יותר חשדנים כלפי אנשים שלפני שנה עלבו במנהיג הבלתי מעורער שלהם ולפתע התהפך וקורא לכבד אותו ולהגן עליו.

ובשורה התחתונה, אין מה לכעוס על ה-T-1000. קודם כל, לאדם בהחלט מותר לשנות את דעתו. הוא אפילו לא חייב לנמק את השינוי. לא חסרים "מתפכחים" ששינו את דעותיהם מן הקצה אל הקצה בשנים האחרונות, אם מסיבות אישיות או אידיאולוגיות. אלא שה-T-1000 לא באמת התפכח משום דבר, אלא נשאר נאמן לדבר הכי חשוב לו: הקידום האישי של עצמו.

זה בדיוק מה שהוא עשה כשניסה להפוך את מחאת האוהלים ב-2011 לכוח פוליטי, וגילה שהעם לא באמת קונה את מה שיש לו למכור. הוא הקים מפלגה שקיבלה סיקור תקשורתי בלתי פרופורציונלי, ובכל זאת קיבלה מספר עלוב של פתקים בקלפי. בהמשך הוא ניסה להתמודד בפריימריז במפלגת העבודה - ושוב נשאר מחוץ לבית הנבחרים. הוא כנראה לא שוכח את זה לחברים מ"המחנה שלו".

ה-T-1000 הבין שאת הכוח שלו הוא יוכל לשמר רק דרך המסך. הוא עשה את זה בהפגנות המתוקשרות בפתח תקווה נגד היועמ"ש דאז מנדלבליט, ובהמשך אף מינה את עצמו לדובר בלתי רשמי של הפגנות בלפור הספונטניות, למרות שספק אם הצעירים המיואשים שהפגינו בירושלים נגד נתניהו ידעו בכלל מי זה האיש הזה שמדבר בשמם בטלוויזיה. אלא שכל עוד הוא אמר את הדברים הנכונים, זה לא הפריע לאף אחד. השמאל-מרכז קיבל דובר רהוט וחד (מה ששלו שלו), וה-T-1000 קיבל את הכיסא הקבוע שלו בכל פאנל.

בדרך הוא עוד הספיק לפלרטט עם הטרלול של הדר מוכתר ולהציג אותה כ"מפלגת הגמלאים 2.0", וכמובן ניסה להנהיג את "מתפכחי הקורונה". ואז הגיעו תוצאות הבחירות האחרונות שהיכו את רוב מחנה הרק-לא-ביבי בתדהמה, אבל לא את ה-T-1000, שעוד לפני ספירת קולות החיילים הצליח להתנזל ולהתמצק מחדש כפעיל המחאה הראשון שמתנגד להפגנות. כבר אז נראה שהניסיון הפוליטי והתקשורתי שלו הקנה לו הבנה ברורה: ערוצי החדשות המקומיים ישדרו כל מי שיסכים לשבת באולפן ולתקוף בצורה רהוטה שמאלנים.

כל מה שהוא עשה בעבר, לטוב ולרע, בכלל לא משנה. הסרטונים שמוכיחים שהוא החליף את הדעה שלו ב-180 מעלות בתוך שנה וחצי לא מעניינים אף אחד במחנה הרייטינג. אל תאשימו את ה-T-1000 על כך שהוא אנדרואיד קר שמחליף את האידיאולוגיה שלו בכל פעם שהרוח משנה כיוון, תאשימו את השיטה. ואולי, לשם שינוי, נאשים את עצמנו שאנחנו מסכימים בכלל לצרוך את תכניות הבידור הרדודות האלה שמכונות אצלנו בטעות "מהדורות חדשות".