לרגל חודש המודעות לסרטן השד, דף הבית של ynet נצבע הבוקר בוורוד (בגרסת הדסקטופ) למשך שלוש שעות - זאת במטרה לעורר מודעות לחשיבות הבדיקות לטובת גילוי מוקדם של המחלה. ״התוכנית הלאומית לגילוי מוקדם של סרטן השד עשתה מהפכה והצילה חיים של נשים רבות. חשוב שכל אישה מגיל 30 תיגש להיבדק אצל כירורג שד ותקבל הערכת סיכון אישית שתקבע את שגרת הבדיקות שלה״, אומרת טלי רוזין, מנכ״לית עמותת אחת מתשע. ״העלאת המודעות בחודש אוקטובר יוצרת עומס על מערכת הבריאות ולכן חשוב לזכור, שאת הבדיקות אפשר לבצע בכל חודש בשנה העיקר לקבוע אותן ולהפוך את הבדיקה לשגרה שנתית״.
זוהר רון גרבי הייתה בת 38 בלבד כשנפלו עליה השמיים. זה התחיל בערב אחד בו הרגישה גוש חשוד בחזה, ומכאן ואילך התגלגלו האירועים בקצב מסחרר. בדיקה ועוד בדיקה, המתנה מורטת עצבים ואז הבשורה שאף אישה בעולם לא רוצה לשמוע: את חולה בסרטן השד.
היום, 10 שנים אחרי, היא יודעת שחייה ניצלו בזכות הגילוי המוקדם. "אצלי גילוי המחלה היה בשלב מוקדם יחסית. זה אמנם פרץ את גבולות השד, אבל עדיין היה במצב שניתן להחלים החלמה מלאה", היא אומרת. "אני באמת מודה שלא הייתי ערנית לנושא כי זה לא היה במודעות שלי ולא חשבתי שזה יקרה לי. חשבתי שבגיל 50 אלך להיבדק. יד אלוהים שלחה לי את היד שלי למשש את עצמי ואני מבינה כמה זה קריטי וכמה הגילוי המוקדם כל כך חשוב ומציל חיים".
3 צפייה בגלריה
זוהר רון גרבי. "זה לא היה במודעות שלי ולא חשבתי שזה יקרה לי"
(צילום: שלו שלום)
זוהר רון גרבי חוזרת אל הערב שבו התעורר אצלה החשד שמשהו לא בסדר. היא זוכרת כל פרט באופן מעורר השתאות, למרות השנים שחלפו מאז. "זה היה יום חמישי בערב, סיימתי חדר כושר ובאתי הביתה. התקלחתי ועשיתי לעצמי עיסוי באזור הכתף שכאבה לי אחרי האימון. משום מה החלטתי למשש את השד והרגשתי גוש שמעולם לא הרגשתי קודם. היה מאוד ברור שזה לא רגיל. באותו רגע צרחתי לבעלי שיבוא כדי שיבדוק אותי. הוא מישש והרגיש את הגוש.
"נכנסתי לקרוא בגוגל והגעתי לאתר של עמותת 'אחת מתשע', ואיבחנתי את עצמי כחולה. כמובן שלא כך צריך לנהוג, אבל זה היה יום חמישי בערב ולא היה רופא מהרגע להרגע. עבדתי באותה תקופה באיכילוב והתקשרתי לרופא שהיה הבוס שלי ביום שישי. סיפרתי לו ושאלתי מה עושים. הוא אמר לא לדאוג ושלא בטוח שזה משהו שצריך לדאוג לגביו. קבעו לי תור לרופאה כירוגית ביום ראשון, למזלי היה לי תור קרוב".
הרופאה התייחסה ברצינות רבה לממצא. "היא שלחה אותי מיד לעשות ממוגרפיה. משם שלחו אותי לעשות אולטרסאונד ולקחו לי ביופסיה. זה היה מטלטל כי הלכתי ליום עבודה ומשם לבדיקה וזה רגעים מאוד מלחיצים וחוסר ודאות השתלט עליי".
כעבור ארבעה ימים מלקיחת דגימת הביופסיה, רון גרבי נקראה לרופאה הכירורגית שבישרה לה את הבשורה הקשה כי נמצא לה בשד גוש סרטני. "מהרגע הזה לא הקשבתי למה שהיה לה לומר. הרגשתי שבור נפער תחתיי וצנחתי לתוכו. זו הסיבה שטוב שיהיה מישהו לידך כי בן זוגי היה קשוב והבין מה נאמר. אלו היו ימים מאוד קשים ומטלטלים. בחלומות הכי פרועים שלי לא דמיינתי שאגלה שיש לי סרטן. כשאומרים סרטן הדבר הראשון שמדמיינים זה קרחת ומוות. המון מחשבות רצות עד לתוצאות של הבדיקות הרלוונטיות".
בחודש מורט העצבים עד לקבלת התוצאות הסופיות, נאלצה רון ג'רבי להסתיר את המחלה מקרוביה. "לא ידעתי איך לספר להורים כי חששתי שזה יגמור אותם", היא מספרת. "אני בן אדם מאוד אופטימי ובריא. אני האדם האחרון שחשבתי שיחלה בסרטן. זה היה שוק מוחלט. אחרי שקיבלתי את האבחנות התחלתי לספר לסובבים אותי, שזה גם היה תהליך בפני עצמו. ראיתי איך המבטים צונחים ואת הפחד בעיניים שלהם. עודדתי אותם שאני בן אדם אופטימי ושאני אנצח".
לדבריה, למרות המחלה, היא לא הרגישה חולה והשתדלה להמשיך בחיי שגרה. "החלטתי מראש שהכימותרפיה תעבור עליי ואני אמשיך בחיי שגרה. זה לא ברור מאליו כי יש כאלה שהכימותרפיה משפיעה עליהן ומשביתה אותן. הלכתי עם פאה כי בעיקר לא רציתי שלילדים שלי תהיה תחושה שצוחקים על אמא שלהם בגלל הקרחת".
היום, בגיל 48, חשוב לה להעביר לנשים נוספות את חשיבות הגילוי המוקדם. "אסור לחשוש, לפחד או לתרץ תירוצים ולחכות לגיל מאוחר או להגיד 'לי זה לא יקרה'. מאז שזה קרה לי, אני אומרת לכל הקרובים אליי להיבדק כי זה מציל חיים. זה לא פוסח על אף אחת, והגילוי המוקדם, הבדיקה והמודעות — זה מה שעושה את ההבדל".
זוהר רון גרבי: "אני האדם האחרון שחשבתי שיחלה בסרטן. זה היה שוק מוחלט. כשסיפרתי לסובבים, ראיתי איך המבטים צונחים ואת הפחד בעיניים"
חווה זלצר (68) מרעננה חלתה בסרטן לפני כארבע שנים וחצי, אחרי שנחשפה להרצאה בנושא והחליטה ללכת להיבדק, בדיקה שהצילה את חייה. "הייתה לי חברה טובה במקום העבודה שחלתה בסרטן השד והתחילה להתנדב בעמותת 'אחת מתשע'", מספרת זלצר. "בחודש אוקטובר, חודש המודעות לסרטן השד, היא אירגנה הרצאה במקום העבודה. ניסיתי לעודד נשים להגיע".
במהלך ההרצאה הבינה זלצר ששגרת הבדיקות שלה לוקה בחסר. "החברה אמרה בצורה הכי ברורה שצריך לעשות בדיקות שגרתיות שכוללות אולטרסאונד, ממוגרפיה ובדיקה אצל רופאה כירורגית. עד אז חשבתי שאני בסדר כי עשיתי כל שנתיים בדיקת ממוגרפיה שיצאה תקינה. בעקבות דבריה של חברתי החלטתי לעשות גם אולטרסאונד וגם בדיקה אצל כירורגית שד".
כחודש וחצי לאחר ההרצאה, זלצר עשתה אולטרסאונד ונלקחה ממנה ביופסיה. כשהגיעו התוצאות היא נתבשרה כי היא חולה בסרטן השד. "הרגע המשמעותי היה כשקיבלתי תשובה מהירה מאוד מהאולטרסאונד והתחושה הייתה שהחיים נעצרו", היא מתארת. "ברגע זה הבנתי שזהו. הכל בהולד, הכל יותר איטי. שום דבר לא חשוב יותר".
3 צפייה בגלריה
חוה זלצר. "תחושה שהחיים נעצרו"
(צילום: אלה מטלון)
זלצר משתפת כי תמיד חששה שהבשורה תגיע אליה. "הסטטיסטיקה אומרת אחת מתוך תשע, אבל היום זה אפילו יותר. חלומות זה סוג של הכנה נפשית לגרוע מכל. באיזשהו מקום ידעתי שזה יגיע. למזלי גילו לי את הסרטן בשלב מאוד מוקדם והגוש היה קטן. הרופא אמר לי עוד לפני הניתוח שאני אצא מזה".
"ההרצאה הצילה לי את החיים", היא אומרת. "אם לא הייתי נבדקת וממשיכה רק עם הממוגרפיה, לא יודעת לאיפה הסרטן היה מידרדר. הבדיקות צריכות להיות חלק מהשגרה, כמו שהולכים לנקות אבנית מהשיניים או לעשות בדיקות דם. צריך להעלות את המודעות בנושא הזה וצריך לעודד נשים ללכת להיבדק. הבדיקות מאוד פשוטות ומהירות".
שלומית לאופר (35) מכפר־סבא חלתה בסרטן השד לפני כארבע שנים. מה שלדבריה הביא לגילוי המוקדם של המחלה היה דיאטה שעשתה ושהביאה אותה להתבונן בגוף שלה. "בגיל 26 הרגשתי שיש לי גוש בשד והלכתי לכירורג שד. הוא בדק ואמר שהכל בסדר. לא הייתה לי את המודעות להמשיך לבדוק. הייתי עם הגוש בערך ארבע שנים וחצי. מבחינתי חשבתי שהכל בסדר.
"הייתי עושה הרבה בדיקות דם וחשבתי שאם משהו לא היה תקין, היו רואים את זה. לא ידעתי שלא רואים את זה בבדיקות דם. אין לי היסטוריה משפחתית אז לא חשבתי שזה יכול לקרות לי. הייתי אמורה לנסוע לניו־יורק והייתה לי מחשבה לעשות דיאטה של ירידה לצורך עלייה בטיול בניו־יורק. התמדתי בספורט, רזיתי, וכנראה בגלל הדיאטה הרגשתי יותר את הגוש בשד ומשהו בי כיוון אותי ללכת להיבדק שוב.
3 צפייה בגלריה
שלומית לאופר. "סרטן השד פוגע בנשים צעירות ומתחיל בכל גיל. אסור להסתמך על כך שזו מחלה של מבוגרות"
(צילום: אלי דסה)
"הלכתי לרופאה לבד כי היה לי ברור שזה כלום", היא מספרת. "הכירורגית מיששה את השד ואמרה ללכת דחוף לאולטרסאונד. יצאתי ממנה והתפרקתי בבכי. הייתי לבד. ממש לא ציפיתי לשמוע את זה. היו ימים קשוחים מאוד מלווים בבכי בלתי פוסק. עברתי כימותראפיה, ניתוח, טיפול ביולוגי והקרנות ואני עדיין על זריקות וכדורים עד היום".
למרות המחלה הקשה, לאופר מודה על כך שתפסה את הסרטן מוקדם. "למזלי תפסתי את זה בשלב טוב. זה היה יכול להיראות אחרת לחלוטין. אם לא הייתי עושה את הדיאטה הזו, כנראה שלא הייתי בודקת את זה באותו הזמן. זה מה שהדליק לי את הנורה. חשוב מאוד שתהיה מודעות לנושא כי אם לי הייתה מודעות, הייתי בודקת את זה קודם.
"סרטן השד פוגע בנשים צעירות ומתחיל בכל גיל. אסור להסתמך על כך שזו מחלה של מבוגרות. כל דבר הכי קטן שנראה לך מוזר, תלכי לבדוק, גם אם אומרים לך שזה שטויות. זה יכול להציל לך את החיים".
גיליה כהן, מנהלת מערך הגילוי המוקדם בעמותת "אחת מתשע", מספרת: "אני מכירה אינסוף סיפורים שנושא הגילוי המוקדם הציל חיים. אני תמיד אומרת: אל תחכי. כל אישה מכירה הכי טוב את גופה, תקשיבי לעצמך, אל תתעלמי מסימנים שיכולים להדליק לך נורות אזהרה ואם את מרגישה משהו חריג או שונה תבקשי להיבדק. כיום אפשר להחלים מסרטן השד אם רק מזהים אותו בזמן".