כמעט שנה אחרי צאת שירו האחרון, מוציא היום רן דנקר שיר חדש בשם "מלכת הרחבה". בריאיון לוואלה! תרבות הוא מדבר על העיסוק הנרחב בו ובנינט ב'הכוכב הבא', אומר מה לדעתו לא עבד ב'אקס פקטור' שבו שפט וחוזר לסערת יובל דיין וביידן: "השתלחו בה, זה היה כמו טרור מהמקלדת"
לפני שלושה חודשים היה רן דנקר אמור להוציא שיר חדש, אלא שיום לפני צילומי הקליפ הוא שבר את הרגל. "הרגשתי כבר את הלחץ מהקהל ששאל אותי מתי כבר יוצא השיר הבא. לפני שלושה חודשים היינו אמורים להוציא את השיר ואז שברתי את הרגל. קיבלתי את זה באהבה וזה נתן לנו עוד זמן קצת לדייק את השיר. כשאתה מסיים שיר, אתה רוצה להיפטר ממנו, אבל במובן הטוב של המילה. כלומר, להוציא מהמערכת ולהיות בדבר הבא כדי להשתחרר מהמילים, מהלחן, מההפקה. בסופו של דבר עברה כמעט שנה מאז 'השמלה החדשה שלי', זה יותר מדי זמן בשבילי בלי שיר בחוץ. לא יכולתי לשלוט בזה אבל לקחתי את הזמן והייתי עסוק בהופעות".
אז עבר הזמן, הרגל של דנקר התאוששה, והבוקר (שני) הוא מוציא סוף סוף את "מלכת הרחבה", השיר שמאיים להפוך ללהיט על רחבות הריקודים (אבל לא רק) אחרי ההצלחה הגדולה של "בית משוגעים" ו"השמלה החדשה שלי".
"אחד הדברים שאני הכי נהנה מהם כשאני עושה פופ הוא שאני יכול להגיע לקהל רחב מאוד ולדבר על חופש מגדרי ועל זהויות", הוא אומר בריאיון לוואלה! תרבות. "כשאני נכנס למונית והנהג בן ה-60 אומר לי 'אנחנו חולים על 'השמלה החדשה שלי' ורוקדים אותו כולנו ביחד בבית, אז אני מבין שעשיתי שינוי קטן. הזהות הפלואידית שלי היא חלק מהמופע שלי, וגם 'מלכת הרחבה' הוא חלק מהעניין הזה. הוא נכתב מתוך מקום ששאלתי את עצמי מי יכול להגדיר אותי. מעבר להיותו שיר העצמה, הוא שיר שמדבר עליי. אני מדבר על העצבות והדכדוך שלי ואני מבין שאף אחד לא יכול להגדיר אותי. אם אני שם על עצמי כתר דמיוני ומרגיש מלכה, זה עושה לי יותר טוב. בחרתי לומר מלכה ולא מלך כי הדימוי חזק יותר".
עבר חודש מאז הסערה שפרצה בעקבות ההחלטה של יובל דיין לא ללחוץ את ידו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בטקס שבו שרתם מולו. בדיעבד אתה מבין את הדרמה שהתעוררה אז?
"זה היה כל כך מגוחך בעיניי, ששחררתי את זה מיד אחרי שזה קרה. כלומר, חוץ מהיום עצמו שבו התעוררה הסערה, לא התעסקתי בזה. לא הבנתי את הדרמה הגדולה. מבחינתי לא הייתה דרמה בכלל. הנשיא ביידן קיבל את זה בחיוך ואהבה, האנרגיה הייתה טובה ומקבלת. האם יובל עשתה נכון או לא? זה לא ענייני. זה עניינה שלה ובחירה שלה ואני רוצה לכבד את הבחירה של כל אחד. זה נראה לי כל כך קטנוני לחפש את השלילי בדבר כל כך יפה. הדבר הכי משמח שקרה הוא שאנשים נחשפו שוב ושוב לביצוע שלנו מול ביידן. אני הכי שמח שיובל התחזקה מזה. היא לא פגעה באיש, היא לא השפילה איש, היה פה הרבה כבוד ואהבה. הדבר היחיד שסטה מהתקן זה ההשתלחות מהמקלדת. זה לא פחות חמור מטרור. יש בזה טרור מקלדתי. אנשים יכולים לקחת את זה למקום מסוכן מאוד. זו אלימות לכל דבר ועניין".
עוד בוואלה!
"אנשים צפו במישהי במצוקה ולא עשו דבר. הצד המטריד הזה עניין אותנו"
בשיתוף מפעל הפיס
לא מעייף אותך קצת העיסוק המוגזם בך ובנינט ב"הכוכב הבא"?
"אני חייב להגיד שבתכנית עצמה אנחנו לא ממש מתעסקים בזה. מתוך יום צילום של 15 שעות, אנחנו מדברים אולי עשר דקות על זה. אני משער שזה עניין של היצע וביקוש וכנראה שיש ביקוש לזה, אחרת לא היו עורכים את זה ככה. האם אני חושב שעושים את זה יותר ממה שזה? ברור. נינט ואני חברים מאוד טובים ואוהבים אחד את השני. האנרגיה שלנו היא חזקה, טובה, של אנשים שמאוד אהבו כזוג ומאוד אוהבים כפרודים. אנחנו מאוד מעריכים אחד את השני. אני מניח ש'השיר שלנו' מלבה את זה מאוד. לך תתווכח עם דור חדש שגדל על זה, הרי ילדים בני 10 נחשפים לזה מחדש וצופים בזה. זה הזוי. 'הכוכב הבא' היא תכנית בידור ויש בה אלמנטים נוסטלגיים. זה מרפרר המון גם ל'כוכב נולד'. גם נינט וגם אני זמרים ושחקנים, ואין מעבר לזה דבר נוסף".
מה חשבת על המיני-נקמה של הקהל בשלמה גרוניך כשלא הצביע באולפן לבת שלו, ים גרוניך?
"אני לא חושב שזו הייתה נקמה באבא שלה. לדעתי חלק מהקהל פשוט פחות התחבר לזה וזה ממש לגיטימי. ים היא זמרת מצוינת אבל היא לא הטעם של כל אחד. לאורך התכנית יגלו אותה עוד ועוד".
אתה מככב ב'הכוכב הבא', אתה מככב בפרסומות. אין לך חשש מחשיפת יתר?
"אגיד לך את האמת: המקצוע הזה הוא רכבת הרים מטורפת. זה מקצוע מאני-דפרסיבי ומאוד קיצוני. גם הנפש שלי יודעת עליות ומורדות וגם שם יש תקופות שאני מתכנס וזז הצידה ויש תקופות שזה לא ככה. אני כרגע רוכב על הגל בשמחה, ואם זה יעייף אותי והמים האלה יהיו עכורים, אחפש חוף חדש. אני לא מפחד מזה כי החיים חזקים מזה. אני סומך על עצמי ועל הבחירות שלי והדבר היחיד שחשוב זה תוכן חדש, כלומר כל הזמן להיות ביצירה ולהמשיך להתגלגל ולחפש מוזיקלית את עצמי. לשאול את עצמי מה מעניין אותי להגיד, להפוך את העולם הזה למקום טיפה יותר טוב. אז עוד שנתיים אהיה פחות בפרסומות ויותר בהופעות, הכל בסדר".
איך הגיבו ב'אקס פקטור' ברשת 13 על ההחלטה שלך ללכת ל'כוכב הבא' בקשת 12?
"קיבלתי שלושה סמסים מדהימים, אחד ממנכ"ל רשת, אחד מהבמאי ואחד מהעורך, שנורא פרגנו לי".
מה בעצם לא עבד לדעתך ב'אקס פקטור'?
"באקס פקטור מאוד התעסקו במוזיקה, לטובה ולרעה. אני כמובן בעד זה, אבל בסופו של דבר צריך לדעת את מקומך. אנחנו ב-2023 עוד רגע, העולם נמצא במקום מאוד פופי, אנשים מאבדים סבלנות מהר, ואסור לקחת תכנית מוזיקה ולהיות רק במוזיקה ובביצועים. ב'כוכב הבא' עושים גם בידור, הם הופכים את התכנית לפאן, בעיקר בזכות אסי ורותם שהם התכנית. בלי קשר לזהות השופטים, צריך מתמודדים טובים, מוזיקה טובה ובעיקר הרבה כיף ובידור. ב'כוכב הבא' עושים את זה".
אגב, אם אתה היית עולה לאודישן, מה היית שר?
"אני לא כל כך מבין איך הם עושים את זה כי אני לא הייתי עושה דבר כזה. אני אישית הלכתי לעונה השנייה של 'כוכב נולד' ועפתי בסינון הראשוני לפני שפגשתי שופטים. בעיניי לעמוד מול השופטים תמיד נראה כמו משימת התאבדות. צריך לעמוד מול כל המדינה ולשיר. אין לי מושג איך הם מצליחים, כי אני לא הצלחתי להכיל את המעמד הזה".
הסדרה "דברים מוזרים" החזירה לתודעה את השיר "Running Up That Hill" של קייט בוש, ובעלילה השיר מציל את החיים של מקס. איזה שיר או יצירה תרבותית הצילו אותך?
"ההגדרה 'להציל את חיי' זה קצת גדול. אבל היו יצירות שהיו משמעותיות עבורי. זה דבר שמאוד משתנה אצלי. יש לי תקופות עם אלבומים ואני יכול להעיד על אלבומים שהיו אבני דרך בחיים, למשל 'Sea Change' של בק, שליווה אותי במשך שנה באוזניות והפך את הבדידות שלי בחיים ליותר נעימה".
בכתיבת השיר החדש שלך, "מלכת הרחבה", היה שותף גם רון ביטון, שהוכרז בשבוע שעבר כזוכה בפרס "כותב השנה" של אקו"ם. מה סוד ההצלחה שלו?
"הוא בחור סופר חריף, יש לו מצפן פנימי גם לראות מה עובד ומה מדליק. אני לדוגמה יכול לעבוד על טקסט מעל שנה. אני משנה אותו ומשכתב אותו. לרון יש יכולת לבוא, להביא אנרגיה מטורפת, להיות במוזה, לזרוק דברים גאוניים, אין לו מעצור פנימי שיש לי ולהרבה קולגות שלי. כל פעם שאני איתו אני מרגיש שאני במגרש משחקים. אני מביא את החפירות והכבדות והוא את הקלילות. הוא בא בכלל מההיפ-הופ, משפת הרחוב. אני שומע פה ושם ביקורת שאומרת שאולי זה לא בדיוק המוזיקה של פעם. אבל זה ממש לא צריך להיות במקום המוזיקה של פעם. כרגע זו העת לעשות מוזיקת פופ פאן והוא הכי טוב במה שהוא עושה".
אתה רומז לפוסט של קובי אפללו, שבו הוא תקף את רמת המילים הירודה של חלק משירי הפופ?
"לא קראתי מה קובי כתב אבל אני יכול לשער. אני מאחל לרון ביטון שימשיכו לבטל אותו בלי סוף כי הכלבים נובחים והשיירה עוברת. בסופו של דבר, לאורך כל ההיסטוריה, לא התייחסו ברצינות גדולה מדי לדברים גדולים בזמן שהם קרו".
נזכיר שגם בביטלס זלזלו בהתחלה.
"אני לא משווה את טיב המוזיקה. אני לא מתווכח על האיכות שלה. זה עניין של טעם. אני רק אומר שיש מקום להכול".
לפני כמה ימים פורסם סקר של המשרד לשיוויון חברתי שהעלה שבני נוער רבים מקהילת הלהט"ב נחשפים ללהט"בופוביה.
"זה מאוד עצוב. אגב, זה לא קשור רק לקהילת הלהט"ב. הם אולי נפגעים מזה ראשונים, אבל גם נשים נחשפות לאלימות ויש טוקבקים אלימים. כותבים למישהי 'תתפשטי, בא לי לזיין אותך' או כותבים לגייז 'תישרפו'. עצם זה שמישהו שכותב את זה לא חוטף על הראש מחברים שלו - זה שורש הבעיה. אנחנו נמצאים בהתקדמות בדברים מסוימים, אבל השיח מאוד לא שיוויוני. אפילו בתכניות בפריים טיים עדיין מתייחסים בצורה לא שוויונית כלפי קהילת הלהט"ב. שואלים מישהי 'יש לך חבר?' במקום 'יש לך חברה?' או 'את בזוגיות?'. נקודת המוצא היא שמי שעומד מולנו הוא סטרייט והלהט"בים עדיין נתפסים כחריגים. באחריות החברה, התקשורת ומערכת החינוך לבער את הבורות הזו. להכניס לשיח בבתי הספר את כל הג'נדרים, לדוגמא. מדינה שלא תיתן לזה מקום תהיה אומללה והשמרנות בה תגבר על החופש".