דראג, נזילות מגדרית, קרוס-דרסריות, אהבה ביסקסואלית ומשחק בציפיות החברתיות מנשים וגברים כאחד: לפני 25 שנה בדיוק, הרבה לפני שהשמרנים הכריזו מלחמה על דיסני, "מולאן" עשה היסטוריה -והשפיע על כל הנסיכות שהגיעו אחר כך
לפני ש"לשבור את הקרח" או "לוקה" הרגיזו שמרנים והלהיבו צופים קווירים, הייתה לנו מולאן, גיבורת דיסני הראשונה עם ביינדר להשטחת החזה. אחרי שלא מצאה את עצמה בתפקיד הנשי הסטריאוטיפי, היא גילתה את עצמה מחדש דווקא כגיבורת מלחמה. קרוס דרסינג כחלק מרכזי מהעלילה, שחוזר במערכה האחרונה כששלוש דמויות עולות על דראג נשי, רומן מהוסס עם המפקד שהכיר אותה כחייל קצת מוזר - כל העניין הזה מאוד קווירי, בצורה שהיום הייתה עלולה לעורר סערת ענק. "מולאן" חוגג בימים אלה 25 שנה, וזאת הזדמנות טובה לדבר קצת על הדרכים שהובילו אליו ולבדוק מה השתנה.
שנות התשעים היו טובות לאולפן האנימציה של דיסני. אחרי הידרדרות ארוכת שנים במעמדו של האולפן, הפסדים כספיים ואיומי סגירה, ההצלחות של "בית הים הקטנה", "אלאדין" ו"היפה והחיה" הפכו אותו שוב לאולפן המוביל בתעשייה. הרעיון ליצור סרט אנימציה על פי אגדה מזרח-אסייתית עלה לראשונה ב-1993, אז ביקש מפיק בחברה מרוברט ד. סן סוסי, סופר ילדים שעבד עם דיסני כיועץ, רעיון לאגדת עם מהאזור. סן סוסי הציג לו את הטיוטה לספרו הבא - ספר ילדים על פי "הבלדה על חוואה מולאן", שיר סיני עממי עתיק. חמישה תסריטאיות ותסריטאים הפכו את הרעיון הזה ל"מולאן", גרסת דיסני, שבוים על ידי בארי קוק וטוני בנקרופט, אמן אפקטים מיוחדים ואנימטור שלא ביימו קודם לכן סרט באורך מלא.
"הבלדה על חוואה מולאן", או לפחות הגרסה המתועדת הראשונה שלו, נכתבה מתישהו בין השנים 386 ו-535. כיאה למעשייה עממית, השיר עבר גלגולים ושינויים לאורך המאות - אך התמצית הייתה ונשארה סיפור על אישה צעירה שהתגייסה בסתר לצבא כדי להגן על אביה הזקן. אחרי 12 שנה חוזרת אותה אישה, שכנראה לא הייתה מבוססת על דמות היסטורית אמיתית, לבית משפחתה. רק כשהיא מחליפה לבגדיה הישנים מגלים חבריה לנשק כי אישה לחמה לצידם כל הזמן הזה. במאה ה-20 השיר היווה השראה למחזות, לאופרה ולסרטים בסין ובהונג קונג, ובמערב הוא נעשה נפוץ יותר בעקבות ספר של הסופרת הסינית-אמריקנית מקסין הונג קינגסטון ב-1975, "האישה הלוחמת", ששילב אגדות סיניות עם אוטוביוגרפיה.
הגרסה הראשונית לתסריט הלכה לכיוון של קומדיה רומנטית, בה בורחת מולאן הצעירה מהבית כדי להתחמק מנישואים לגבר שמעולם לא פגשה או להתרחק מהורים שלא מבינים אותה. ראש צוות הכתיבה כריס סנדרס, שבהמשך ביים את הסרטים "לילו וסטיץ'" ו"הדרקון הראשון שלי", הציע לחשב מסלול מחדש: מולאן תברח מהבית לא כמרד במשפחתה, אלא דווקא בגלל אהבתה הגדולה לאביה. העבודה על הסרט נמשכה חמש שנים והוא היה הראשון שנוצר בשלוחה של האולפן באורלנדו, פלורידה, כשהריחוק הפיזי מהנהלת החברה בקליפורניה העניק לצוות חופש פעולה יחסי ומרחב להתנסויות וחידושים.
צוות ההפקה ביקר בסין כדי לשאוב השראה, כשהסגנון הוויזואלי לסרט הושפע לא רק מאמנות סינית קלאסית אלא גם מסרטי דיסני מוקדמים כמו "במבי" ו"דמבו", מאקספרסיוניזם גרמני ואפילו ממערבוני ספגטי. אחת המפיקות כינתה את הסגנון שנוצר בשם "פשטות פואטית" - עיצוב פשוט יותר מהאנימציה הצבעונית ומלאת הפרטים של סרטי דיסני אחרים מהתקופה, עם רקעים בצבעי מים וקומפוזיציה שמטרתה להדגיש ולהבליט את הדמויות בפריים. כדי ליצור צבא שלם של חיילים הונים, הצוות של דיסני פיתח תוכנה שקיבלה את השם "אטילה", כשמו של המלך ההוני המוכר.
הגישה המסורתית והמעודנת התבטאה גם בבימוי, לפחות חלק מהזמן. היו בסרט סצינות מעודנות ודלות בדיאולוג עד דוממות לגמרי, כמו סצינת הבריחה מהבית שבה מולאן גוזרת את שיערה - אך לצידן היו גם כאלה עם דיאלוגים מהירים ושנונים ועם בדיחות בטון מודרני, בפרט אלה של מושו בדיבובו של אדי מרפי. גם השירים שכתבו דיוויד זיפל ("הרקולס") ומת'יו ויילדר שילבו אלמנטים סיניים עם הסגנון הרגיל של דיסני ברוח ברודווי - והשילוב הזה עבד, איכשהו. הדוגמה היפה ביותר היא המעבר החד מהשיר בו החיילים מספרים על נערת חלומותיהם, צוחקים זה על זה ומשחקים בשלג - לחשיפה של זירת קרב בין הצבא הסיני להונים, בו מגלה המפקד לי שאנג על מותו של אביו הגנרל.
צוות המדבבים הורכב ברובו משחקנים ממוצא מזרח אסייתי, לא בהכרח סיני - את קיסר סין שיחק נוריוקי מוריטה היפני, המוכר יותר כמיסטר מיאגי מ"קראטה קיד". עליהם צורפו שחקני חיזוק כמו הארווי פיירסטין בתפקיד יאו ואדי מרפי, כאמור, כקולו של הדרקון מושו, שנוצר במטרה לשחזר את ההצלחה של הג'יני מ"אלאדין".
בתחילה תיכננו הבמאים ללהק לתפקיד מולאן את ליאה סלונגה, כוכבת ברודווי ממוצא פיליפיני שכבר העניקה לנסיכת דיסני אחרת, יסמין, את קולה בשיר "A whole New World". אלא שסלונגה התקשתה לשחק את מולאן בדמותה "הגברית" בתור החייל פינג ולכן הופקדה על תפקידי השירה בלבד, בעוד לקטעי הדיבור גויסה מינג נה ון, ילידת מקאו שהרשימה את הבמאים בתפקידה בסרט "חוג שמחת המזל". במסגרת קמפיין הקידום לסרט דיסני שיחררו גרסה נוספת של השיר "Reflection" בביצוע של זמרת צעירה בראשית דרכה בשם כריסטינה אגילרה - בוגרת "מועדון מיקי מאוס" של דיסני, שהשיר היה למעשה הסינגל הראשון שלה. בעקבות הצלחת הסינגל, אגילרה קיבלה את חוזה ההקלטות שהפך אותה לכוכבת שהיא היום.
"אף אחד לא יטעה לחשוב שמולאן היא נסיכה"
למרות הרצון לשמור על מידה של אותנטיות ולכבד את חומר המקור, "מולאן" עדיין היה סרט ילדים של דיסני, אז כמובן שהאגדה נאלצה לעבור שינויים כאלה ואחרים. מולאן מוצגת בו קצת כמו בת נוער מודרנית רגילה, שכותבת שליפים לפני מבחן ועושה פרצופים כשמכריחים אותה להתאפר ולהתלבש יפה. חוץ מזה, יש לה שני סיידקיקים מצחיקים כדי להקליל קצת את האווירה - מושו והצרצר קרי-קי. האחרון היה הנחתה של מנכ"ל דיסני דאז, מייקל אייזנר, שמאוד הרגיזה את הצוות. האנימטור בארי טמפל, שהופקד על הנפשת הדמות, סיפר: "ישבתי בפגישות ושאלתי דברים כמו 'ואיפה הצרצר בתוך כל זה?', ואז מישהו היה עונה: 'לעזאזל עם הצרצר'. הם הרגישו שהוא לא היה הכרחי לסיפור, מה שנכון".
"מולאן" הגיע לבתי הקולנוע אחרי כמה כשלונות יחסיים של דיסני - "פוקהונטס", "הגיבן מנוטרדאם" ו"הרקולס". אף אחד מהם לא היה ממש פלופ, אבל הם לא שיחזרו את ההישגים של "מלך האריות" וסרטים אחרים מאותו עשור, שהפכו מיידית לקלאסיקות אהובות ורווחיות מאוד. כתוצאה מכך התקציב לקידום הסרט צומצם בחצי לעומת "הרקולס", בלי פרמיירות ענק נוצצות ועם קהל יעד מתוכנן של ילדים ומבוגרים כאחד. המטרה הייתה "לתת לסרט לדבר", כשהדגש היח"צני היה על הייצוג הראשוני של אגדה סינית בדיסני. הסיניות הזו שווקה, איך לא, דרך הפילטר האמריקני המקובל - פנסי נייר ועוגיות מזל בהקרנת הבכורה, ארוחת ילדים במקדונלדס עם צעצועים מהסרט ורוטב סצ'ואן במהדורה מוגבלת, וכו'. בסרטון קידום לסרט צולמה המדבבת מינג-נה ון כשהיא מדקלמת טקסט מלאכותי משהו על חלום ילדותה להיות כמו מולאן, כפי שחלמו גם כל הבנות סביבה. ון, יש לציין, עברה לארצות הברית כשהייתה בת ארבע.
עוד בוואלה!
"במבי" בן 80, ומוסר ההשכל שלו חשוב היום מאי פעם
לכתבה המלאה
בכלל, דיסני רצו למתג את מולאן כמודל פמיניסטי לילדות ולהבדיל אותה מהגיבורות בסרטי האולפן הקודמים. היא מפוזרת וקצת מוזרה, אבל גם אקטיבית, לוחמת מיומנת ומישהי שיודעת לחשוב מחוץ לקופסה. בכתבה לכבוד יציאת הסרט ב-1998 אמר עליה הבמאי טוני בנקרופט: "היא לא רוצה לשנות את עצמה או מחפשת חיים יותר טובים, היא פשוט רוצה שיקבלו אותה כמו שהיא". אנימטור ותיק של דיסני, מארק האן, הוסיף: "היא לא נראית כמו בובת ברבי. אף אחד לא יטעה לחשוב שמולאן היא נסיכה".
למרבה האירוניה, כשבדיסני השכילו להפוך את חבורת הנסיכות שלה למותג נפרד של צעצועים ומרצ'נדייז, מולאן צורפה לליינאפ הזה. אז נכון, מולאן היא דמות אהובה והגיבורה הסינית היחידה של דיסני אי פעם, אבל היא בהחלט לא נסיכה או בת זוג של נסיך. למעשה, הקשר היחיד שלה למשפחת מלוכה הוא שקיסר סין העניקה לה מדליה, וגם את זה הוא עשה רק אחרי שהיא הרסה לו את הארמון. אבל אין דבר שמחלקת השיווק של דיסני לא מסוגלת לפתור, ובמהירות הבזק צוירה "גרסת נסיכה" של מולאן בתלבושת כמו-מסורתית נוצצת ואיפור כבד. משהו דומה קרה גם למרידה, גיבורת הסרט "אמיצה", שיצא בשנת 2012. תגובות זועמות וגם סתם רוח הזמן השפיעו, והעיצוב של השתיים עבור מותג הנסיכות עודן כך שיזכיר יותר את הדמויות מהסרטים המקוריים.
עוד בוואלה!
"עולם מוזר" הוא סרט יפה, חשוב וחמוד. מדיסני אנחנו מצפים לקצת יותר
לכתבה המלאה
מולאן לא הייתה הגיבורה הראשונה של דיסני שפועלת באופן אקטיבי כדי להשיג את מבוקשה - גם נסיכות דיסני שנחשבות לפאסיביות נתקעו בתפקיד הזה בגלל נסיבות הסיפור ולא בשל אופי עדין ושברירי, חלילה. בעשור שקדם למולאן קיבלנו את אריאל, בל, יסמין וגם פוקהונטס, כולן גיבורות דעתניות שהולכות בעקבות לבן וחלומותיהן - אבל הסיפור סביבן עדיין העמיד סיפור אהבה במרכז.
מולאן, לעומתן, פועלת מסיבות אחרות ויוצאת לסוג אחר של הרפתקאות, כשהנושאים שמעסיקים אותה הם בטחונה של משפחתה וארצה, כמו גם הדימוי והמימוש העצמי שלה. וכן, גם היא מוצאת אהבה במהלך הסרט, אבל זה יותר בונוס מאשר מרכז הסיפור. מאז ועד היום בדיסני הציגו סוגים שונים ומעניינים של נערות ונשים צעירות. הנסיכות החדשות בארסנל הן כבר כמעט "נסיכות אקשן", כשאנה ואלזה לא הסתפקו בכתר והפכו למנהיגות בפועל של הממלכה שלהן. לאלזה, כמו למואנה ומיראבל מ"אנקאנטו", אפילו אין עלילה רומנטית.
דראג נגד ההונים
ויש גם את העניין הקווירי, שבזמן אמת עבר קצת מתחת לרדאר בין הפמיניזם לייצוג האסייתי. בכל זאת, ההכרזה על המלחמה מגיעה זמן קצר אחרי שמולאן מפשלת בפגישה עם השדכנית ומתקשה לשחק את תפקיד "הבת המושלמת". לאחר שחבריה לפלוגה של מולאן מגלים את זהותה האמיתית ומשאירים אותה מאחור בשלג, היא מספרת למושו שאולי המסירות לאביה לא הייתה הסיבה היחידה להחלטה שלה, אלא גם הרצון "להוכיח למה אני מסוגלת. כדי שאביט במראה ואראה שם מישהי בעלת ערך". בשיר "Reflection" היא מבטאת את הפחד שמא משפחתה לא תקבל אותה כפי שהיא, ומבקשת לראות במראה השתקפות שתראה את "מי שהיא בפנים". את המרד שלה במוסכמות מגדריות אפשר לקרוא כהעצמה נשית, אבל היא מעוררת הזדהות ומרגשת גם מזווית של ביטוי מגדרי שונה מהמקובל או זהות א-בינארית או טרנסית.
לאורך הסרט מולאן נדרשת "לעבור" כגבר, משימה שמתבררת כקשה לא פחות מהדמות שהיא צריכה לשחק בפני השדכנית. בהתחלה היא נכשלת נחרצות ומברברת על "דחף גברי להרוג מישהו, לתקן דברים, לבשל בשדה הפתוח", אבל עם הזמן ועם קצת עזרה מהמנון ההעצמה הגברית "I'll Make a Man Out of You" - היא לומדת את העיקרון. את הגבר הכי "גברי" וקשוח בפלוגה, יאו, מדבב פירסטיין, אגדת ברוודווי שבין היתר שיחק את אדנה טרנבלד ב"היירספריי" וכתב את גרסאות המחזמר של יצירות קוויריות כמו "כלוב הציפורים" ו"קינקי בוטס". זאת ועוד: כחלק מהקרב הסופי נגד ההונים, מולאן מלבישה ומאפרת את יאו, לינג וצ'ין פאו ושולחת אותם לפתות את השומרים כדמויות דראג לכל דבר ועניין.
קפטן לי שאנג לא עולה בעצמו על דראג בסרט, אבל יש מי שרואים בו סמל ביסקסואלי בזכות הקראש שלו על מולאן/פינג. כשהמדבב שלו, בי.די וונג, נשאל בעבר האם שאנג שם עין על מולאן כבר בדמותה הגברית, וונג השיב שבעבר נהג להכחיש את הטענה הזו, אבל היום הוא מאמין שכן: "חשוב להכיר בזה שמיניות היא דבר נזיל... זאת לא איזה מחט שעוברת מאפס למאה". טים הודג', חבר בצוות הכתיבה של הסרט, ציין שבזמן העבודה על הסצנה בה מולאן מצילה את חייו של שאנג הוא הציע "להוסיף את השורה 'פינג, אם היית בת הייתי מנשק אותך'. אף אחד לא חשב שאני רציני".
אחד מהשינויים הרבים שנעשו בגרסת הלייב אקשן של "מולאן" משנת 2020 הייתה החלפתו של לי שאנג בשתי דמויות חדשות - מפקד מבוגר יותר ובן זוג פוטנציאלי חדש, חייל בפלוגה של מולאן. הזעם ברשתות על ההחלטה היה כה דרמטי שמפיק הסרט, ג'ייסון ריד, התייחס בראיון לכך שהקפטן הפך עם השנים ל"אייקון להטב"קי".
"מולאן מבינה שכל סוגי המגדר ההטרונורמטיביים הם במידה רבה פרפמורטיביים", אם לצטט מטור שכתב אלכס עבד סנטוס למגזין Vox. "היא מנצלת את הציפיות החברתיות על נשיות וגבריות לטובתה, ובסופו של דבר מצילה כך את סין כולה. השילוב של סצנה שבה דראג הוא כוח - ועוד עם פירסטיין בקאסט - רומזת שדיסני ידעו איך הסרט ישפיע על צופים קווירים".
המסר הזה חשוב במיוחד עכשיו, כשדראג קווינז ואנשים על הקשת הטרנסית נמצאים תחת התקפות שמרניות ומואשמים בכך שהם מסכנים ילדים. במאבק הזה אנחנו יודעים באיזה צד אנחנו, ולא רק בגלל שהגיבורה שלו ניצחה את מפקד הצבא ההוני עם חבילת זיקוקי דינור ומניפה.