ימים של חרדה: קושי לישון, ירידה בתיאבון, דריכות, פגיעה בריכוז. מה אפשר לעשות?

רצף הפיגועים של הימים האחרונים וההידרדרות במצב הביטחוני עלולים לגרום לתחושות חרדה. הציבור הישראלי אמנם מורגל באיומים ביטחוניים, ובדרך כלל החששות נשארים בתחום הסביר, אבל במקרים מסוימים עלולים להיווצר שיבושים בתפקוד היומיומי.

"לעיתים קשה לזהות אם מדובר בפחד תקין או בחרדה", אומר פרופ' הדר שלו, מנהל המערך הפסיכיאטרי בבית החולים סורוקה בבאר שבע. "בכל זאת, אפשר לנסות להעריך זאת כשבוחנים אם התגובה קיצונית יותר משל אנשים אחרים: האם אני נמנע יותר מפעילות, האם השגרה שלי משובשת משמעותית ביחס לאנשים אחרים סביבי, עד כמה המצב טורד את מנוחתי גם כשאני בסביבה הבטוחה בבית.

"חרדה מובילה לפגיעה תפקודית: אנשים אינם מצליחים לישון, סובלים מירידה בתיאבון, ממתח שרירים, מדריכות, מפגיעה בריכוז, מקושי לתכנן. יש פגיעה בכל הפעולות שבדרך כלל אנחנו מבצעים בקלות. אלה סימנים לכך שהפחד עובר את גבול הנורמה. לא כל מצב אנחנו מגדירים כחרדה - צריך לתת לגיטימציה לפחד שהוא טבעי ותקין - אבל כשיש פגיעה בתפקוד, יש חשד לחרדה".

לדברי פרופ' שלו, חרדה נוצרת בשל שיבוש בתקשורת בין הנוירונים במוח לבין הכימיקלים המופרשים שם: "מתח פתאומי או איום ממשי מפעילים שורה של תהליכים מוחיים שמתורגמים לעלייה בקצב הלב ולהזרמת יותר דם לשרירים, מצבים שנועדים להכשיר אותנו להתמודדות עם האיום. במקביל, מערכת העיכול מקבלת פחות אספקת דם, וזה מוביל לבחילות, בעוד אספקת הדם המוגברת לשרירים מובילה לרעד. כשהפוקוס המחשבתי כולו מכוון לאיום, פחות אפשרי לקלוט גירויים חדשים, ואובדת הבקרה על האיום. לכן, גם כשהאיום נגמר, החרדה עלולה להמשך, וזה לא תקין".

מה אפשר לעשות? לדברי פרופ' שלו, ההתמודדות הראשונית היא באמצעות קיום של שגרה תקינה ככל האפשר. "שמירה על השגרה התקינה מגנה עלינו ומחזירה תחושת שליטה וביטחון", הוא אומר. "חשוב לשמור על תזונה בריאה, שינה ותפקוד חברתי ותעסוקתי ככל האפשר. כל אלה עוזרים להעביר מסר למוח שהסביבה בטוחה, ושאפשר להתמודד עם איומים".

ד"ר אילנית ברעם, פסיכולוגית קלינית מהמרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, מוסיפה: "אחת השיטות המרכזיות להתמודדות עם חרדה היא הימנעות מלהיות לבד במצב הזה. חשוב לדבר על מה שקורה. זה מוביל לנירמול של התחושות הקשות ולעיבוד של המחשבות. בנוסף, חשוב לבצע פעולות אקטיביות שמסיחות את הדעת, מחזירות את תחושת השליטה שאובדת בחרדה, ומפחיתות את חוסר האונים. צריך לבצע פעולות שניתן לשלוט בהן, לעשות משהו עבור אחרים או עצמך, לחזור לשגרה. כל אלה יכולים להחזיר לנו את השליטה".

במצבים מסוימים, היא אומרת, יש לפנות לאיש מקצוע. "צריך לקבל עזרה מקצועית כשהפחד משתלט, מתמשך, פוגע בתפקוד, והאדם לא יוצא מהבית, לא מבצע דברים שעשה פעם, לא מסוגל להמשיך בשגרת היומיום", מסבירה ד"ר ברעם. "פסיכולוג יכול לעבוד עם חרדות במספר דרכים. בשיטה ההתנהגותית מבצעים חשיפה איטית לפחד תוך הרגעת החרדה. יש גם שיטות קוגניטיביות המתמקדות בעבודה על המחשבות שיוצרות את החרדה, ומאתרות עיוותים תפיסתיים בחשיבה שמתבטאים בחרדה. שיטות נוספות מתמקדות בהפחתת התסמינים הגופניים כמו הסדרת נשימות".

אם הטיפול הפסיכולוגי נכשל, או שנגרמים שיבושים משמעותיים בתפקוד, ניתן לפנות לרופא משפחה המיומן במתן טיפול פסיכיאטרי ראשוני עד לתור אצל הפסיכיאטר. "המטרה של הטיפול התרופתי היא לתת הגנה מתמשכת מפני חרדה מציפה, וגם לטפל בסימפטומים המשניים כמו הירידה במצב הרוח", מסביר פרופ' שלו.

התרופות נוגדות הדיכאון והחרדה מקבוצות SSRI ו-SNRI נחשבות לבעלות פרופיל בטיחותי גבוה מאוד, ואינן ממכרות. חסרונן הוא שפעמים רבות הן מתחילות להשפיע רק לאחר ארבעה עד שישה שבועות ואפילו יותר. "אפשר להשתמש בתרופות הרגעה מיידיות שמפחיתות את החרדה באופן מהיר, כמו קלונקס, וואבן ולוריוון", אומר פרופ' שלו, "אבל לאורך זמן הן מאבדות יעילות וגם עלולות למכר".

לדברי פרופ' שלו, במצבים של חרדה אקוטית או חשיפה לאירוע טראומטי עדיף לא להשתמש בתרופות הרגעה. "כשלוקחים תרופת הרגעה, פוגעים בתפקוד המוחי וביכולת לבצע עיבוד קוגניטיבי עצמי לאירוע", הוא אומר. "מחקרים רבים מראים שנטילת תרופות הרגעה בשלב הראשון מעלה את הסיכון להפרעה פוסט-טראומטית".

"רוב מקרי החרדה נפתרים בטיפול נכון", מרגיע פרופ' שלו. "זה הכול עניין של כימיה במוח וקישורים בין האזורים השונים של מערכת העצבים המרכזית. אבל חשוב לא להתעכב בטיפול. ככל שנשארים יותר זמן בחרדה, קשה יותר לבצע בקרה לתהליכים, והמצב עלול להחמיר. אם אתם מרגישים שאתם או מישהו בקרבתכם סובל מתסמיני חרדה הנמשכים מעל 48 שעות וגורמים לפגיעה בתפקוד, יש לפנות לרופא המשפחה, לעובדת סוציאלית, לפסיכולוג או לפסיכיאטר בהקדם האפשרי".