הדגמ"ח, הנעל המפלילה והטעות הגורלית של המחבל: החוקרים שפענחו את רצח בני הזוג כדורי משחזרים

הפיגוע שבו נרצחו בני הזוג תמר ויהודה כדורי בביתם בשכונת ארמון הנציב בירושלים בינואר 2019, היה מהקשים והמחרידים שבוצעו בשנים האחרונות, אך גם פענוחו היה מהמורכבים. הוא הביא את המשטרה להשתמש בשורה של אמצעים ויכולות יוצאות דופן עד לסגירת המעגל, כשלוש שנים אחרי, עת שהמחבל חזר לשכונה הסמוכה וביצע רצח נוסף של אזרח מולדובי בשנתו, לאחר שסבר כי הקורבן הינו יהודי.

במסגרת פענוח פיגוע הרצח של בני הזוג כדורי והאזרח המולדובי, ודקירת הנערה הדר בצלאל יום קודם לכן, נחקרו יותר מ-600 עדים, עשרות שוטרים היו מעורבים בחקירה וצוות חקירה ייעודי לתיק. במהלך תקופת החקירה, הוא פוצל לכיווני חקירה שונים על מנת להימנע מקונספציה וחקר כיווני חקירה שונים.

לאחר פענוח התיק והגשת כתב האישום נגד המחבל ואסים א-סעיד בתחילת השנה, התכנסו לראיון מיוחד רפ"ק ערן אסרף - סגן ראש מפלג תשאול ימ"ר ירושלים. שהוביל גם את פענוח פרשיית הרצח של הנער ניסים שטרית, 35 שנים אחרי; רס"מ רן זכות- חוקר מפלג תשאול ימ"ר ירושלים, ורס"מ שי מנדל- חוקר מפלג תשאול ימ"ר ירושלים שהובילו את החקירה ושחזרו דקה אחר דקה את התפתחותה עד לפענוח הדרמטי.

"בערב הרצח, חזרתי הביתה מהעבודה בסביבות השעה שבע בערב", מספר זכות. "קיבלתי טלפון מהקצין שלי שאמר לי 'רד למטה, אנחנו באים לאסוף אותך, יש זירת רצח בארמון הנציב'. כחצי מחוקרי הימ"ר הגיעו לשם, זה היה לילה קר מאוד וגשום. בהמשך הצטרפו צוותי מז"פ. התחלנו בתחקור עדים בזירה, עברנו בין השכנים ועוברי אורח ושאלנו אותם אם הם ראו משהו. אחר כך, עד השעה 4 לפנות בוקר חיפשנו את כלי הרצח ברחובות, יחד עם החוקרים והבלשים, בפחים ובשיחים. זה אמנם לא תיק רצח ראשון שאני מתעסק בו אבל זה תיק ראשון שבו אני רואה את הגופות אל מול העיניים וזה היה מראה מחריד".

זכות מבהיר כי כיוון החקירה הראשוני כלל לא הוביל לכך שמדובר בפיגוע. "כבר בהתחלה הבנו שזה תיק מורכב, כי אנחנו רואים ששני הקורבנות הם מבוגרים, הזירה היא מאוד לא קלאסית, הדירה נעולה, אין סימני פריצה ואין מניע שקופץ באופן ישיר. זה לא מאפיין של פיגוע, אף אחד לא לוקח אחריות על הפיגוע ואין המשכיות של הפיגוע הזה והמשך של מסע ההרג. לאירוע הזה הוקפץ כוח אדם אדיר ובחודשים שאחריו כמעט כל היחידה המרכזית עסקה אך ורק בתיק הזה".

במסגרת פעולות החקירה הראשוניות, נעצר עובד ניקיון תושב מזרח ירושלים, שעבד בסמוך לזירה ושוחרר כעבור כמה ימים לאחר שנשללה מעורבותו. בהמשך נקטו החוקרים בצעד יוצא דופן ועצרו גם חלק מבני המשפחה שהשתחררו בהמשך לאחר שהחשד נגדם נשלל. "בדרך כלל בתיק רצח אנחנו בודקים את כל כיווני החקירה", אומר אסרף. "בתיק הזה באופן ספציפי חלק מכיוון החקירה היה הנגיעה בבני המשפחה. בתיק רצח, כיחידה החוקרת יש לנו את המחויבות להפוך כל אבן, גם אם זה לפעמים אנשים שבהיבט הרגשי קשה לגעת בהם, כי למעשה הם מתאבלים על ההורים שלהם וגם העובדה שהם מעורבים בהיבט החקירתי. אבל בסוף זו החובה שמוטלת עלינו - לפענח את התיק הזה ולבדוק כיווני חקירה בתוך המשפחה. אני מזכיר שלפני כמה שנים טיפלנו בתיק רצח בירושלים של בני הזוג נורית ונח מעוז שבו הרוצח דניאל מעוז היה הבן שלהם. בסופו של דבר כשצץ לנו דבר בחקירה, היינו חייבים לבדוק את זה, עם כל כל הרגישות והכאב שבדבר".

במקביל, צוות החקירה בדק כיוון נוסף. "יום לפני הרצח ב-2019, היה אירוע מקדים באותו מקום בדיוק שנתן לנו אינדיקציה לכך שקרה משהו חריג בשכונה הזו". מספר מנדל. "ילדה שגרה בבניין סמוך והלכה כיוון תחנת האוטובוס הותקפה מאחור בידי אדם שניסה לשסף את גרונה, אך היא הצליחה להיאבק בו ולהימלט ממנו". לימים, הודה המחבל כי נבהל מהצעקות שלה וחשש שייתפס. "יש את שכונת ג'בל מוכאבר הסמוכה ונבדק הכיוון לרקע לאומני", מציין החוקר זכות. "כיוון נוסף שנבדק היה שהרצח בוצע על רקע עסקי בשל עבודותו של יהודה כדורי כרואה חשבון. היו שני צוותי חקירה שפעלו במקביל, בשיטה של 'איפכא מסתברא'', בו כל אחד עובד על כיוון אחר. הרעיון של מפקד המחוז בשעתו היה ששני הצוותים עובדים בנפרד. אני ושי נכנסנו כצוות חקירה נוסף שנה לאחר האירוע מבלי לדבר עם הצח"מ הקודם. עברנו על כל התיק מחדש, תחקרנו את הזירה מחדש, בשביל שלא יהיו דעות קדומות ונינעל על קונספציה".

במשך 3 שנים בדקו חוקרי היחידה המרכזית של משטרת ירושלים כל בדל מידע שצץ במסגרת החקירה ונסעו לאורכה ולרוחבה של ישראל על מנת להשיג מידע שאולי יוביל לזיהוי הרוצח. "במהלך ניהול החקירה הזו התחלפו שלושה מפקדי מחוזות וכל אחד מהם שם לו ליעד לפענח את התיק הזה", נזכר אסרף. "בין השאר כי מדובר היה בזירה קשה מאוד וכאיש משטרה אתה לא יכול להשלים עם זה שרצח כזה מבוצע בירושלים ובסופו של דבר אנחנו לא נאתר את הרוצח. באופן אישי ידעתי שהרוצח הזה יצוץ, בין אם זה יהיה בהיבט הפלילי או בהיבט הלאומני. ולכן התיק הזה קיבל תעדוף משמעותי. אני לא זוכר מפקדי מחוזות שהיו מעורבים באופן אישי בתיקי רצח כמו בתיק הזה".

מנדל מפרט איך במסגרת החקירה הושם דגש על מסלולו של קורבן הרצח כדורי, שקדם לליל הרצח. "ידענו שהוא היה בסופר 'אושר עד' בשכונת תלפיות, משם נסע לשטיבל'ך (ריכוז בתי כנסת) בשכונת קטמון. בזמן שהוא נכנס להתפלל, תפילה שארכה כרבע שעה, זיהינו באמצעות מצלמות האבטחה באדם אחד שנראה שהוא ממש עוקב אחריו, נכנס איתו לבית הכנסת ועומד לידו במהלך כל התפילה, מסתכל עליו במבטים חשודים ואז יוצא בעקבותיו. את אותו בנאדם הצלחנו לאתר לאחר מאמצים קדחתניים ומטורפים, בעבודת רגליים. הלכנו בכל ירושלים, בבתי כנסת, עם תמונה שלו עד שבסוף הוא אותר, נחקר ואפילו עבר בדיקת פוליגרף ולבסוף הוזם החשד. התברר שהוא באמת התעניין במנוח אבל לא ממניעים פליליים, אלא במסגרת זה שהוא נהג להסתכל ולבחון אנשים מבוגרים במסגרת לימודיו. ביצענו יותר מ-20 בדיקות פוליגרף לאנשים שחשבנו שיש להם קשר לתיק. נאחזנו בכל קצה חוט אפשרי, אם זה איכונים או קשרים מסוימים שנראו לנו אפורים אבל היינו חייבים לבדוק אותם על מנת להצליב או לשלול אותם".

אחת מהראיות הפורנזיות המשמעותיות שאותרו בזירת הרצח היתה עקבת נעל בדם המנוח, שלימים תוביל לחיזוק דרמטי במארג הראיייתי נגד המחבל א-סעדי, אותרה הנעל בבית הוריו בחברון. "מתחת לגופה של יהודה כדורי היתה עקבת נעל שטבועה בדם וידענו בהכרח שזה קשור לרוצח, זה עוגן שנאחזנו בו כדי למצות אותו כמה שיותר", אומר זכות. "עקבת נעל באופן כללי בעולם החקירות זה לא ראיה מושלמת, אבל פה ידענו בוודאות שזה יכול להוביל לרוצח. אחרי תקופה של התעסקות בתיק הלכנו למעבדה שאחראית על עקבות נעליים וביקשנו למצוא התאמה מקסימלית במאגר שלהם לדגם של הנעל. אחרי שבועיים-שלושה הם הצליחו לזהות את דגם הנעל שהינו נעל מסוג 'נביל' שמיוצר במפעל בחברון".

בשלב הזה מתקבע חשד כלפי א-סעדי, שטרם מזוהה: "כשסרקנו את התוצרים ממצלמות האבטחה מהאזור וקלטנו את הדמות שתועדה בהם ופורסמה בהמשך בכלי התקשורת, לא היה ניתן לקבוע בוודאות שמדובר ברוצח אבל כן ראינו התנהלות מחשידה מצידו", אומר מנדל. "בין היתר, הסתרת הפנים כשהוא עובר ליד המצלמה ועוד ממצאים מחשידים. לאחר פרסום התיעוד קיבלנו הרבה פניות אבל אף אחת לא הביאה לזיהויו, אבל כן הביאה להצלבה עם התוצרים מזירת הרצח הנוסף של האזרח המולדובי שהוא ביצע שלוש שנים. ראינו התאמה בין שני הדמויות".

"ניתחנו כל פריט לבוש שלו שזוהה במצלמות אבטחה, אם זה הדגמ"ח שהוא לבש והיה נראה ייחודי", ממשיך אסרף. "ביקרנו חנויות בגדים ותיקים בירושלים ובאזורים נוספים".

מנדל מתאר מכתב חשוד שהתגלה במהלך החקירה. "בחיפוש שביצענו במשרדו של יהודה כדורי מצאנו מכתב יד שהיה נראה כמו מכתב איומים שבו נכתב משהו כמו 'אחרי התפילה אני אסגור איתך חשבון'. המכתב הזה נשלח לגרופולוג מומחה שהצביע על פרופיל של אדם דתי בגילאי 35-55 והדבר הכי מטורף זה שאותו אדם צולע ברגל שמאל. לא ברור איך הוא הסיק את זה , אבל גם את זה בדקנו. מיפינו את כל האנשים שמתפללים בבית הכנסת מתוך הבנה שהמכתב הזה נמסר לו במהלך התפילה בבית הכנסת, והבאנו את כולם לחקירה. זיהינו שלאחד מהם יש צליעה ברגל שמאל. נתנו לו במהלך התשאול לכתוב משהו והעברנו את הנייר לגרפולוג לבדוק אם יש התאמה, ואכן זה היה אותו אדם שכתב את המכתב. ביצענו חקירת פוליגרף כתוצאה מכך, אבל זה היה עוד כיוון חקירה שהוזם. יכולנו להתחיל משמרת ב-15:00 בצהריים ולמצוא את עצמנו ביפו או בחיפה בגלל כיוונים חדשים, ובמקביל ביצענו חיפושים בבתים במזרח ירושלים ובעוטף העיר במסגרת כיווני החקירה שהרצח בוצע על רקע לאומני".

"במשך שנתיים וחצי אנחנו חיים את התיק הזה והולכים לישון איתו", ממשיך זכות. "אתה קם בבוקר וחושב על איך אתה מפענח את התיק הזה. היו הרבה פעמים שחשבנו שאנחנו כפסע מלפענח את התיק ואז נחלנו אכזבה. אבל אתה אוסף את הכוחות וחושב על כיוון נוסף. מעבר לכך ניסינו לקבל השראה מכל דבר. אני ושי ראינו הרבה סדרות ותחקירים שעוסקים ברציחות, עברנו על תיקים דומים ודיברנו עם אנשים שמתעסקים בתחום, בכדי לפתח את כיווני החקירה ולהעמיק אותם".

הדרך לפענוח תיארך כשלוש שנים, במהלכם נשלח המחבל למאסר בכלא בגין חברות בארגון הטרור דאעש, שם הוא לא מרפה ועוקב אחר ההתפתחויות בתיק באמצעות מסך הטלוויזיה בתאו. לאחר שחרורו מהכלא הוא חוזר לירושלים, נכנס באישון ליל לדירה בשכונת ארנונה, הסמוכה לארמון הנציב, רוצח אזרח מולדבי בשנתו ונמלט חזרה לעבר השטחים. הפעם, נגמר לו המזל, וצוות של כוחות מג"ב שחזר לבסיס בשעות הבוקר בתום המשמרת, זיהה פלסטיני צועד ליד הגדר ועצר אותו במקום כשבתיקו הסכין בו בוצע הרצח. אסרף: "מה שחזר על עצמו בשתי הזירות היה צורת הלבוש שלו. זה מתחיל במכנס דגמ"ח, ממשיך בתיק גב גדול, אנשים שמכירים את תיק רצח הזוג כדורי וראו את התיעודים מהרצח של המולדובי עשו מהר את הקישור שזו אותה דמות".

"הרצח הזה קורה בטריטוריה של מרחב קדם". אומר אסרף. "הדיווח בהתחלה דיבר על אירוע אלימות בדירה. כוחות מז"פ שהגיעו למקום סברו תחילה שמדובר בסכסוך בין עובדים זרים ולמעשה ארבעה מהם נעצרו, ואחד נוסף שנפצע באורח קשה הועבר לטיפול בבית חולים. לאחר שהם נחקרו בכדי לנסות להבין מה קרה באותו לילה, מצלמות החקירה הועברו אלינו". אסרף מדגיש כי בליל הרצח צוות החקירה לא היה מעורב בה, ולא הגיע לזירה, היות ומדובר באירוע לכאורה פתיר, כשכיוון החקירה - סכסוך בין דיירים מראה שהתיק הולך לקראת פענוח.

במקביל, 5 שעות אחרי הרצח נעצר חשוד באזור מחסום קלנדיה על ידי שוטרי מג"ב ממחוז ירושלים. "המעצר הזה הוא בלי שום הכוונה ואינדקציה, אלא מתוך ערנות ומקצועיות שלהם", אומר אסרף." הם בודקים אותו ובזמן שהם מתשאלים אותו הם פותחים לו את התיק ומאתרים את הסכין. הוא מיד מוכרז כמחבל, נעצר ונכלא במחנה עופר. בשלב הזה עדיין אין התאמה בין החשוד שנתפס ליד הגדר לבין החשוד שנמלט מהזירה, אבל מהר מאוד התמונות מתחילות לרוץ ברמת המחוז ומגיעים גם אלינו ליחידה, ואנחנו רואים את אותם סממנים בין הדמות שברחה מזירת הרצח באותו לילה לבין הדמות שזוהתה בתיק רצח הזוג כדורי לפני כ-3 שנים".

בשלב הזה שב"כ נכנס לתמונה. "בזמן הזה הוא עצור אצלם בגין היותו שוהה בלתי חוקי ועל החזקת סכין. מפה למעשה נפתחת חקירה משותפת בין ימ"ר ירושלים לשב"כ. לאדם מן הצד זה נראה כמו בינגו ויש פה פענוח. הרי הקווי מתאר דומים, אבל אנחנו כאנשים שמצויים בעולם החקירות, יודעים שהדרך עוד ארוכה לפענוח, ונצטרך להביא ראיות. מה שאני אומר לעצמי באותו שלב, שגם אם נגד אותו חשוד נמצא ראיות פורנזיות שקושרות אותו לרצח של האזרח הזר ולניסיון רצח של האדם הנוסף שהיה בדירה, בכל הקשור לרצח בני הזוג כדורי אנחנו במרחק עצום לפענוח התיק".

"פה למעשה מתחילה העבודה", לדברי אסרף. "חשבנו הרבה איך להוביל אותו להודאה בשני התיקים ואיך אנחנו מחזקים את המארג הראייתי. בשלב הזה של החקירה לא הוטח בחשוד כלום, למעט חקירה על היותו שוהה בלתי חוקי ועל החזקת הסכין, והוא מוסר גרסה שדי מסבכת אותו. בינתיים קיבלנו ממצאים מהמעבדות של משטרת ישראל מהסכין ומהחולצה שלו שמאתרים סימני דם של הנרצח המולדובי והפצוע הנוסף. בשלב הזה גם איתרנו בחדירה לטלפון שלו תמונות של הסכין אותה הוא רכש בשוק בחברון". אסרף מתאר איך בשלב הזה נפלה ההחלטה להטיח בו את החשדות החמורים נגדו. "חשפנו בפניו את כל הממצאים הפורנזיים ברצח של האזרח המולדובי, וגרמנו לו להישבר, וכמחבל, מתוך גאווה אישית שלו, להודות ברצח של בני הזוג כדורי ולקשור את עצמו לזירה. כשזה קורה יש לחקירה הזאת תוצרים מצויינים, אחרי שהוא מבין שהוא מסובך ברצח של המולודבי, הוא מודה ברצח של הזוג כדורי".

אחרי ההודאה, המחבל תיאר לפרטי פרטים את רצח בני הזוג שלוש שנים קודם לכן. "הוא נכנס לפרטים הטכניים, איך הוא בחר את הקורבנות, והודה גם בניסיון הרצח של אותה נערה יום קודם לכן. בחקירתו הוא סיפר כי בבוקר של ניסיון הרצח של הנערה הוא התמקם בשכונה וארב למי שיעלה בגרם המדרגות, וכשאותה נערה עלתה במדרגות הוא סימן אותה כקרבן ורץ לעברה. בשעה שהוא התחיל לשסף לה את הגרון הוא אמר שנתקל במשהו קשה, שמתברר ככובע של המעיל. כשהיא צעקה הוא הבין שהוא לא יצליח לבצע את הרצח. הוא נמלט ווזר לדירה ששכר בעוטף ירושלים. לדבריו, הוא הכיר את השכונה היטב ולכן הוא בחר לבצע שם את פיגועי הרצח.יש לו זיכרון פנומנלי והוא התחיל לתאר את האירועים בצורה מדויקת. זכר תאריכים ופרטי לבוש".

לדברי אסרף, בחדר החקירות התפתח "משחק מוחות" בין המחבל לחוקרים, שלא היה שבע רצון כששמע שהמשטרה אספה ממצאים וקשרה אותו למעשי הרצח. "הוא סיפר פרטים ביוזמתו ממקום של 'אני מספר ולא אתם מטיחים בי'. כל זה ממניע מובהק של 'באתי לרצוח יהודים כי הם יהודים'. החקירה הזאת מצמררת, כי אתה שומע את האופן שבו הוא מבצע את הרצח, את הקור רוח לשהות עם הנרצחים בני הזוג כדורי בדירה לאחר הרצח".

"בחקירה הוא התחיל לספר שהמניע לרציחות הןא החברות שלו בארגון דאעש, וככל שהחקירה מתקדמת הוא פירט על עוד זירה ועוד זירה", מספר מנדל. "במהלך החקירה הוא אפילו שאל אותנו אם בנו של הנרצח היה קצין בחיל הים, וזה היה למעשה פרט חקירה מוכמן הכי מושלם בעולם, כי אין מישהו בעולם שהיה יודע על התעודה הזו שתלויה בדירה של בני הזוג כדורי".

זכות מתאר את המפגש יוצא הדופן עם המחבל. "שלושתנו היינו חלק מהפענוח של הרצח של ורדית בקרקנוט וישבנו עם הרוצח ולרי סאקוביץ', וגם חקרנו את הרוצחים של ניסים שטרית, ויש לנו מסורת בימ"ר ירושלים בפענוח תיקים תקולים כי אנחנו לא מרפים מתיקים, גם אם עברו עשרות שנים. אבל כשאתה יושב מול המחבל הזה אתה רואה משהו אחר בעיניים. היה לו חיוך מפחיד ומבט לא רגיל כשהוא דיבר על לרצוח יהודים, והוא נהג לציין את זה פעם אחר פעם במהלך החקירה בגאווה, ובכל פעם שהטחנו בו את הממצאים ואת זה שתפסנו אותו, הוא ניסה למזער את זה ואמר שזה מה שהוא רצה לעשות. מתוך כל הרוצחים והפושעים שאנחנו מתעסקים איתם ביום יום, הוא הכי קרוב לרוצח סדרתי בז'אנר. מצד אחד הוא לא רוצה להיתפס ומצד שני הוא השאיר את הנעליים במקלט בחברון. יש פה מאפיין של רוצח סדרתי שחוזר כל פעם לאותה זירה. מצד אחד יש לו איזה מתח, משיכה, דחיה, ורצון לא להיתפס ומצד שני לשדר גאווה במעשיו השפלים".

אסרף מספר כי שובר השוויון מבחינת החוקרים היה החיפוש שביצעו בבית אימו של המחבל בחברון. "בזמן הרצח של הזוג כדורי הוא התגורר בדירה ששכר בעיירה הפלסטינית א-ראם, עד שהוא נכלא בגין חברותו בדאעש. כל החפצים שלו פונו לבית אימו בחברון. וכשביצענו שם חיפוש היינו מאוד להוטים לקשור אותו לממצאים נוספים שיקשרו אותו לרצח של בני הזוג כדורי. היינו זקוקים לאישור לחיפוש נוסף לאחר שהקודם לא מוצה, וכעבור שבועיים חזרנו לחברון עם כוחות מז"פ ירושלים בליווי כוחות צבא, ביצענו חיפוש מדוקדק במקום, תשאול מעמיק של האמא של המחבל, ולבסוף היא הובילה אותנו למרתף שבו היו מונחים החפצים שלו. בין היתר היו שם ספרי דת, ותוך כדי החיפוש מצאנו שקית ובה תרמיל גב ונעלי נביל, לימים אותם נעליים שהתאימו לעקבת הנעל בזירה. באותו יום הצוות מז"פ דגם את הנעליים ומצא סימני דם. אנחנו מדברים על שלוש שנים אחרי הרצח, שזה די מצמרר. העברנו את הנעליים למכון לרפואה משפטית על מנת להפיק תוצאות מדגימות הדם ו-DNA, ואחרי כמה ימים של מתח, קיבלנו את הטלפון המיוחל מהמכון לרפואה משפטית שאמר לנו שהדם שנמצא על הנעל זה הדם של המנוח יהודה כדורי. אז אנחנו מבינים שסגרנו על המחבל וזה המסמר האחרון ב'ארון הקבורה' שלו".

מנדל: "כשהגענו לבית של אמא שלו, בלב חברון, בשעת לילה מאוחרת, והתחלנו בחיפוש באותו מרתף, עברנו פריט פריט. היו לו הרבה ספרים של דאעש. ראינו את השקית ובה הנעליים, היה לי תחושה שאלו הנעליים מהזירה. זו נעל שאנחנו מחפשים כבר יותר משנתיים, לא מפסיקים לדבר על זה. הגענו במסגרת החקירה למנהל מפעל נביל ובדקנו כמה דגמים הוא מוכר בשנה, איפה הוא מוכר בארץ ואיפה בשטחים, איזה מידות וכו', ופתאום אני מוצא שם במחסן נעל נביל מידה 42, את התרמיל גב והכובע צמר שהכרנו מהסרטון בשעתו. זה היה מטורף. התקשרתי לערן, התלהבנו. אמרנו לו שהבאנו את הנעל".

מנדל ממשיך ומפרט על חקירת המחבל. "בחקירה הוא ניסה להסביר על רעיונות דתיים של המדינה האסלאמית, שחלק מהמעשים צריך לפרסם וחלק לא. הוא הציג פלפול דתי ואפשר לומר שיש לו קנאות דתית ושנאת יהודים קיצונית. חלק מהסיבות שהיו מאתגרות לפענח את התיק, הן העובדה שהיו אינדקציות משמעותיות שנגנב משם רכוש, והיו סימנים של חיטוט ודם בתוך התכולה בבית ובחקירה זה לקח לא מעט פעמים כיוון של רצח על רקע פלילי או שוד. יכול להיות שבגלל זה הוא פחות רצה להתגאות באירוע הזה, הגם שהוא נחזה להיות קנאי דתי אבל אנחנו יודעים שיש לו עבר בעבירות רכוש ופה הוא בנוסף גם ביצע שוד".

לדברי מנדל, למחבל היתה מטרה לרצוח יהודים, אך הבחירה שלו בקורבנות היתה אקראית. "פעם אחת הוא בחר בנערה כקורבן, בפעם השנייה בני זוג מבוגרים - יהודה ותמר כדורי, וזה חזר על עצמו גם ברצח של האזרח המולדבי. יהודה כדורי היה בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון, וראינו את זה במצלמות האבטחה, כי לא הבנו למה הדמות הזאת הולכת וחוזרת, פעם עם תיק ופעם בלי תיק. הוא פשוט תר אחר קורבנות, וזה חזר על עצמו ברצח של המולדובי. הוא נכנס לבניין בצורה אקראית, עלה בגרם המדרגות לקומה הראשונה, ניסה לפתוח דלת אחת ללא הצלחה, ועבר דלת נוספת שראה שהיא פתוחה. לרוע מזלם הדירה היתה פתוחה ואז הוא נכנס וביצע את הרצח המתועב הזה. אפשר לומר שהוא בחר ללכת על קורבנות 'קלים'. אם זו נערה, בני זוג מבוגרים. בחקירה עצמה הוא גם מתאר 'הסתובבתי בשכונה במשך שעתיים, עד שראיתי את הבחור הקטן, המבוגר עם הכיפה, יורד עם קניות תחת גשם, בקושי הולך, ואז החלטתי שאותו אני רוצח".

מנדל מתאר את שחזור הרצח לאחר הפענוח הסופי של התיק, ואת הקושי של השוטרים. "יצאנו לשחזור לזירת הרצח בארמון הנציב, עוד לפני שהודענו למשפחה שיש לנו חשוד. עידכנו רק שיש התפתחות בחקירה, כי הכל עדיין רגיש. הגענו לדירה כשהוא מלווה בבלשים של הימ"ר והם נחשפו בפעם הראשונה לאירוע עצמו. עם כל החוסן שיש לכל מי שנמצא שם בשחזור, היה ניתן לראות על הפנים שלהם את הקושי לשמוע את הפרטים הטכניים של איך הוא ביצע את הרצח ואת המניעים שלו".