הדבר האחרון שמעניין את האוויר המזוהם היא הזהות הפוליטית של האדם או הרקע שממנו הוא מגיע. מצער שאחד הצעדים הממשלתיים המעטים שננקטו כאן בשנים האחרונות לשמירה על הסביבה ובריאות התושבים בדמות המס על הכלים החד פעמיים בוטל כמעט באפס מחאה. טור דעה
לפני שנה וחצי אישרה ועדת הכספים של הכנסת את הצו שמטיל מס על כלים חד פעמיים, בהובלת שר האוצר הקודם אביגדור ליברמן. עם אישור הצו ציין חבר סיעתו של ליברמן, יו"ר ועדת הכספים אלכס קושניר, כי "קשה לאמוד את הנזקים מהשימוש בכלים חד פעמיים. לכן, אני חושב שהצעד הזה נכון ושמח שהצלחנו להתקדם ולהגיע לשינויים בתוך הצו בנוגע לאתגרים שזיהינו."
השבוע, כאמור, הודיע שר האוצר החדש בצלאל סמוטריץ' על ביטולו של הצו שנתפס על ידי הציבור החרדי כגזירה פוליטית, שמטרתה העיקרית לפגוע בציבור החרדי שמתאפיין במשפחות ברוכות ילדים שמרבות להשתמש בכלים אלה בשבתות וחגים ובאירועים שונים. הצו בוטל על אף שנתוני המשרדים לאיכות הסביבה והכלכלה העידו על הפחתה של יותר מ-30% בצריכת כלים חד פעמיים מדי שנה, הפחתה שמגלמת בפועל הפחתה בשימוש של למעלה מ-20 אלף טון מוצרי פלסטיק בשנה.
הפיחות הניכר בשימוש במוצרי פלסטיק לא מנע מהממשלה החדשה למהר לבטל את הצו, שמיטיב עם כלל תושבי ישראל כולל הציבור החרדי, שמביע לא פעם תחושות קיפוח ואפליה על רמת השירותים העירוניים שלה הוא זוכה ביחס לאוכלוסייה הכללית. איני מתיימרת לעסוק בנבכי נפש האדם ובנסיבות שהובילו בשעתו להטלת הצו, אך כמי שמתמחה בסוגיות סביבתיות והשלכותיהן הבריאותיות על המרחב הציבורי, אני יודעת לומר שכוסות וצלחות הפלסטיק שבהם אנו משתמשים מתפוררים עם הזמן לחלקיקים קטנים - מיקרופלסטיק אשר נכנסים לגוף האדם באמצעות שאיפה או בליעה, ובכך גורמים לשיבושים ונזקים בתהליכים מטאבוליים שונים. בנוסף, הפלסטיק כשהוא מתפורר משחרר חומרים רעילים ומסרטנים בשם דיאוקסינים, שמזיקים אף הם לבריאות האדם.
הפלסטיק נוצר בשרשרת ייצור ליניארית. כלומר, לוקחים נפט שנוצר במעמקי כדור הארץ מחומרים אורגנים במהלך של כמה עשרות אלפי שנים, מפיקים ממנו כלים בתהליך אנרגטי יקר מאוד, ובתום שימוש של כמה שניות, הוא הופך לפסולת שאיננה מתכלה, ואז צריך שוב לזקק נפט ולהתחיל הכול מהתחלה.
תהליך כזה איננו הגיוני בעולם שהמשאבים שלו סופיים ולא מתחדשים. קצב שימוש שכזה, לא ישאיר לילדינו מספיק משאבים על מנת להתקיים כאן בכדור ולכן עלינו לחדול מהתנהלות שכזאת, או למצוא חומרים אחרים שניתן להשתמש בהם שוב ושוב. בנוסף, לפלסטיק יש תרומה נרחבת להתחממות הגלובלית עקב שרשרת ייצור עתירת פליטות החל מתהליך הכרייה, הזיקוק, הייצור בבתי החרושת, הניוד והשיווק, ולבסוף ההובלה לאתרי הטמנה בדרום באלפי משאיות. לכל אורך התהליך הזה ישנן פליטות של גזי חממה ופיח לאוויר. מיותר לציין כי הראשונים להיפגע מפגיעות אלו הינן האוכלוסיות המוחלשות בפריפריה הדרומית שהפכה לחצר האשפה האחורית של המדינה.
לכן, למרות שהפלסטיק הוא חומר זול ונוח לשימוש, עלינו לקחת בחשבון את מעגלי הנזק העתידיים שלו ולהוציאו ממעגל השימוש. מצער אותי מאוד שאחד הצעדים הממשלתיים המעטים והמשמעותיים שננקטו כאן בשנים האחרונות לשמירה על הסביבה ובריאות התושבים, בוטל כמעט באפס מחאה, ולכאורה מסיבות "פוליטיות". כולנו סובלים סבל רב מפלסטיק שממנו עשויים הכלים החד פעמיים, והדבר האחרון שמעניין את האוויר המזוהם שחודר לנו למערכת הנשימה והנקבוביות היא הזהות הפוליטית של האדם או הרקע שממנו הוא מגיע. האנושות שלנו נמצאת במשבר אז בואו נסגל הרגלים לשגשג ולא להיות במשבר.
לימור יצחק היא ראש הוועדה הירוקה ומרצה לחינוך לקיימות בתוכנית שבילים במכללה האקדמית ע"ש קיי שבשיתוף המכון הדמוקרטי
