(צילום: טל אזולאי)
יהודית (58) וקובי (60) אלי, ובתם זוהר (29), סיימו יחד בכיתה אחת תואר מוסמך MBA במרכז האקדמי רופין. השלושה, מאבן יהודה, קיבלו תעודות הצטיינות בטקס שנערך ביוני 2021 - וההישגים שלהם מוכרים כשיא עולמי. בריאיון לאולפן ynet הם מספרים על העבודות המשותפות, המבחנים המלחיצים, וארוחות השישי המשפחתיות לצד הספרים.
"זוהר סיימה תואר ראשון בסוף 2018, והתלבטה מה לעשות הלאה. דיברנו על זה, ואמרתי שלדעתי כדאי לה להמשיך ללמוד. דיברנו על מסלול למנהל עסקים עם התמחות בייעוץ ארגוני. אמרתי לה שאם היא נרשמת - אז גם אני ואימא מצטרפים אליה. כך הכול התחיל", מספר קובי.
2 צפייה בגלריה
הבוגרים לבית משפחת אלי. "לא האמנתי שאנחנו הולכים על זה"
(אלבום ביתי)
"היה שלב שבו הסתכלתי על הבנות ולא האמנתי שאנחנו הולכים על זה. כשישבנו על ספסלי רופין זה היה באוקטובר 2019, אחרי החגים, ולא האמנתי שזה קורה לי", קובי מספר, "בהתחלה היה מי שצחק, ואני לא בדיוק יודע איך זוהר אכלה את זה, כשלצד לחץ הלמידה היה לה גם את ההורים. בהחלט לא פשוט. אבל, הלימודים שאבו אותנו פנימה בשנייה אחת, אפילו שחלפו יותר מ-20 שנה מאז שהייתי במסגרת לימודית. זה היה סופר אינטנסיבי, מקצועי ומרתק - תרגומים, עולמות תוכן מגוונים ועדכניים ומבחנים ועבודות. במובן המשפחתי, זה תפס את כולנו. אין שבתות ואין חגים, הכול סביב הלימודים, המבחנים והעבודות. עם כל הקושי, אתה לומד איך לשלב בין העבודה לבין הלימודים והרווח העצום הוא שהקשר המשפחתי מתהדק.
"הבית נעשה בית סטודנטיאלי, עם ספרים בכל מקום. בהחלט חזרנו כמה שנים אחורה. בתואר שני יש הרבה עבודות משותפות, והדינמיקה שיצרנו בשלישייה הייתה אחרת, כי פתאום כאבא אני יושב מול הבת שלי, או כבעל מול בת הזוג שלי, והלמידה המשותפת יצרה משחק תפקידים חדש".
וההשקעה השתלמה, משום ששלושתם קטפו תעודות הצטיינות: האם יהודית מצטיינת נשיא, האב קובי והבת זוהר מצטייני דיקאן. ארגון OFFICIAL WORLD RECORD, המוכר על ידי האיחוד האירופי כגוף רשמי העוסק במתן זכויות יוצרים, הכיר בהישג של משפחת אלי כשיא עולמי.
"לא באמת חשבתי שזה יקרה", מספרת זוהר, "כבר שנים שהם משתעשעים ברעיון ללמוד יחד תואר שני, וזה אף פעם לא התאים להם בתחומי הלימוד. האמת? חשבתי שזה מוזר, קצת תלותי כזה, מה, אני באמת לומדת עכשיו עם ההורים שלי? מהר מאוד זה נעלם והפך לחוויה משותפת. אני לא בגיל שבו ההורים עושים בושות. חשבתי לעצמי איזה מגניבים אדירים הם שהם עושים את זה. לראות את ההורים שלי רוכשים חברים ומתמודדים בסיטואציות מוזרות מול סטודנטים צעירים יותר, היה מעניין. הכי מבאס היה כשהיו עבודות בזוגות, כי אז הם כמובן בחרו אחד בשנייה ואני גורשתי. חלק מהמרצים אמרו שהעבודה היא לזוגות ולמשפחות והיה ברור שהם מתכוונים אלינו".
האם יהודית, מנהלת אדמיניסטרטיבית בבית החולים הפסיכיאטרי לב השרון, מספרת על העזרה ההדדית: "כל אחד עזר ותרם במה שהוא יותר טוב, אם זה חיפוש מאמרים, או עבודות באמת, כל אחד נתן מה שהוא יכול לפי היכולות החזקות שלו. זה היה כיף לא נורמלי".
אבא קובי היה אחרי על הכריכים "הכי מושקעים בעולם", זוהר מספרת, וגם מפרגנת להורים: "ההורים היו כוכבים. רוב הסטודנטים היו בני 30 ו-40 והורים שלי 50 פלוס. הם היו כמעט היחידים שדיברו בשיעורים מניסיון, מתוך דברים שקרו להם החיים ובעולם העסקים. התואר ראשון שלי היה במדעי ההתנהגות , אז ייתכן שהיה לי קל יותר להתמודד".
"אפרופו התמודדות", אומרת יהודית, "יום לפני החתונה של הבת הבכורה שלנו היה מבחן גדול שכולנו למדנו אליו. באותו יום לא למדתי, כדי שאוכל לעזור לבתי הכלה. לחץ החתונה התערבב עם לחץ הלימודים. בסופו של דבר, את המבחן עברתי בהצלחה".
