מטפלים בלי הכשרה אקדמית? לא בילדינו

הוויכוח הפוליטי על דמותה ואופייה של המדינה, ראוי שיהיה חלק מהדיון הדמוקרטי. אלא שבחסות הוויכוח המרכזי, הממוקד ברובו ברפורמה המשפטית, עולים נושאים נוספים על סדר היום. נושאים אלה עלולים להתגלות כמסוכנים לנו כחברה, שהעמידה את הערבות הדדית ואת הדאגה לחלש ולחסר הישע כערכים מרכזיים לקיומה.

במסורת היהודית, הדאגה לחלש היא הראי למדד האנושיות של החברה כולה. ואכן, בתחום שאני אמון עליו, הטיפול בילדים עם אוטיזם, מדינת ישראל היא מהמתקדמות בעולם. פעוטות וילדים בגיל הרך עם אוטיזם זכאים לטיפול מקדם אינטנסיבי על ידי מטפלים מקצועיים ממקצועות הבריאות.

למרות קיום הזכאות, ילדים רבים אינם מקבלים את הטיפול שכה נחוץ להם. מדינת ישראל מצויה בעיצומה של מצוקת מערכות הבריאות המתייחסות להתפתחות הילד. המצוקה הזאת היא תוצאה של מחסור עצום במטפלים ממקצועות הבריאות. המחסור מחייב שימוש בחדשנות ויצירתיות, ובלבד שאלה יפעלו לטובת הילדים הזקוקים לטיפול.

והנה, בין סעיפי ההסכמים הקואליציוניים נמצא הסכם שנוגע לנושא שולי לכאורה, העוסק בהסדרת מקצועות הבריאות בלימודי תעודה. מוסכם לאפשר לאנשי מקצועות הבריאות, ובהם פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ודיאטנים, לעסוק במקצועות אלה לאחר שהוכשרו בלימודי תעודה כחלופה להכשרה אקדמית.

הנימוק המתוקשר להסדרה זאת הוא פתיחת שוק העבודה במקצועות הבריאות לאוכלוסיות מגזריות, כגון חרדים, נשים וגברים. לכאורה, מדובר ב"פתרון קסם": במהלך אחד נוכל לפתור הן את מצוקת כוח האדם החמורה שממנה סובלים בעולם הטיפולים הפרא-רפואיים, והן את הצורך בשילוב תעסוקתי של מגזרים שמודרים מעולם העבודה.

בפועל, משמעותו של הסדר "תעודה במקום תואר", הוא כי לא יתקיים פיקוח ובקרה של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) על הרמה והסטנדרטים המקצועיים. מוסדות שאינם כפופים למל"ג נתונים ללחצים מסוגים שונים, ועלולים ללמד ברמה שאינה מספקת, ולהסמיך לעסוק במקצועות הבריאות כאלה שאינם עומדים בסטנדרטים מקצועיים.

אני רוצה להצהיר בצורה הברורה ביותר: טיפול בלתי מקצועי בתחום עלול לפגוע בילדים הזקוקים לטיפול ובתחומי הטיפול, ולעיתים באופן בלתי הפיך.

עלינו לזכור כי טיפול שאינו מקצועי דיו בילדים עם אוטיזם ישליך על עתידם. הוא עלול לגרום לפגיעה מהותית בהתפתחותם ובאיכות חייהם בעתיד. הסכנה גדולה. כפי שלא היה עולה על דעתנו לוותר על הדרישות לתקן ראוי בלימודים והכשרה של רופא, כך גם בהכשרה בתחום של מקצועות הבריאות. מתוך אחריות ציבורית, עלינו להבטיח, כי מי שמטפל בילדינו עבר הסמכה מסודרת ונמצא תחת בקרה ופיקוח.

אני מבקש להציע כאן נתיב חלופי להצעה הקיימת, שיכול לשמר את יתרונותיה ללא הסיכונים הנלווים לה. הצעתי היא ליצור במקצועות הרפואיים מקצוע ביניים, על פי הדגם של "עוזר רופא". על-פי הצעה זאת, הלומדים לימודי תעודה (שיכולים להיות קצרים יותר מהלימודים האקדמיים), יוכלו לשמש כתומכים וכמסייעים לאנשי מקצועות הבריאות שהוסמכו במוסדות אקדמיים מוכרים. הצעה זאת אינה מקורית: בארה"ב קיימים מקצועות תמיכה במקצועות הבריאות.

הכשרת "תומכי מקצועות" היא צו השעה. מקצוע "תומך" יעוגן באופן שלא ידרוש תואר אקדמי, ותוכנית הלימודים לשם השגת הסמכה לא מחייבת כפיפות למל״ג, אלא פיקוח משרד הבריאות. הדרישות ממקצוע זה עדיין תכלולנה הכשרה קלינית במסגרות שתוכרנה כמתאימות. יצירת תפקיד של תומכים למקצועות הבריאות תוכל לסייע לפתרון מהיר ויעיל של מצוקת כוח האדם עליה מתריעים אנשי מקצוע ונציגי ציבור בפני משרדי הממשלה מזה שנים רבות, מצוקה שרק מתעצמת ועלולה להביא לקריסה גמורה של המערכות הטיפוליות ולנזק חמור לבריאות הציבור.

במקביל להצעה זו, על משרדי הממשלה להיערך בדחיפות להקצאת משאבים לשם פתיחת מסלולי הוראה ותקנים אקדמיים נוספים בתחום מקצועות הבריאות. מזה עשרות שנים אנחנו עומדים מול עלייה מתמדת בשכיחות ובמספר הילדים המאובחנים עם אוטיזם, ורבים מהם זקוקים לטיפול בריאותי מקדם הנשען על מקצועות הבריאות.

הערך העליון שאמור להנחות אותנו הוא מקצועיות הטיפול, וזאת מתוך מחויבות למטופלים, במיוחד לילדים, שלעיתים רבות אינם מסוגלים לבטא את צרכיהם הבסיסיים. הילדים הללו אינם יכולים להיות מעבדת ניסויים. מגיע להם שניתן להם את אשר לו הם זקוקים - את מיטב הטיפול שברשותנו.

פרופ' נתנאל לאור הוא יו"ר קליני ומדעי של אותי - עמותה ישראלית לאוטיזם. פרופ' אמריטוס אונ' ת"א, פרופ׳ קליני, מכון לחקר הילד, אוניברסיטת ייל