Israel
This article was added by the user . TheWorldNews is not responsible for the content of the platform.

גילי ניצלה ממפרצת נדירה, המנתח: "כזה דבר לא ראיתי מעולם"

הקרימינולוגית גילי בר דוד (48) הייתה בריאה לגמרי עד שבינואר האחרון הרגישה כאבים בזרועות. התברר שבגופה התפתחה מפרצת ענקית, 8 ס"מ על 8 ס"מ. "בדרך כלל אנחנו מטפלים במפרצות שגודלן סנטימטר אחד עד שלושה", אומר פרופ' דן ערבות מבילינסון, שניתח אותה בבהילות. בר דוד: "אני לא מבינה איך התפתחה בגופי פצצה כזאת שסיכנה את חיי"

"אני מנתח לב כבר יותר מ-40 שנה, ומפרצת בממדים כאלה לא ראיתי אף פעם. כמה גדולה היא הייתה? גדולה כמו לב נוסף שהתפתח ליד הלב הטבעי ולחץ עליו. איך המטופלת שרדה אותה? זו חידה מדעית, כי מדובר בממצא פנומנלי מכל ההיבטים". פרופ' דן ערבות, מנהל המערך לניתוחי לב וחזה בבית החולים בילינסון שבפתח תקווה, הציל בניתוח חירום את גילי בר דוד (48), שחייה היו בסכנה בשל מפרצת בליבה שעמדה להיקרע בתוך שניות.

1 צפייה בגלריה

גילי בר דוד
גילי בר דוד

"הסתיימו החיים שהכרתי, ונכפו עליי חיים חדשים". גילי בר דוד

זה קרה בינואר האחרון. בר דוד, נשואה ואם לשלוש, תושבת חולון, היא קרימינולוגית המשמשת כמפקחת מחוזית מטעם הרשות לשיקום האסיר. "שבועיים קודם השתתפתי בטיול ג'יפים, כשאני בכושר מעולה ומרגישה מצוין", היא אומרת. "ביום שזה קרה, ביקרתי באחד מבתי הכלא במסגרת עבודתי. אני לא זוכרת באיזה כלא זה היה, אבל זוכרת היטב את הסיטואציה. ישבתי מול אסיר שהורשע ברצח ובניתי לו תוכנית שיקום. הרגשתי טוב, אבל תוך כדי שיחה תקפו אותי כאבי שרירים חזקים בזרועות והתחלתי להרגיש קוצר נשימה קל.

"לא נלחצתי. המשכתי לעבוד כרגיל, אבל למחרת בבוקר חזרו התסמינים, אז החלטתי לקפוץ למרפאה. חשבתי שבמקרה הכי גרוע יאבחנו דלקת ריאות, אקבל מרשם לאנטיביוטיקה, ומשם אחתוך ישר לעבודה".

אבל רופאת המשפחה חשבה שהתסמינים אינם מתאימים לדלקת ריאות, וביקשה שתעבור בדיקת א.ק.ג בחדר הסמוך. התוצאות העלו בעיית לב מסכנת חיים. "מהרגע הזה הסתיימו החיים שהכרתי, ונכפו עליי חיים חדשים", אומרת בר דוד. "המציאות חייבה אותי לרוץ להציל את החיים שלי, והכול קורה כשאני מרגישה סביר".

ניידת טיפול נמרץ של מד"א הוזעקה למקום והסיעה אותה לבילינסון. "היא הגיעה אלינו בהכרה מלאה ובקוצר נשימה, ומההדמיות הבנו שהלב שלה סובל מחוסר אספקת דם", נזכר פרופ' ערבות ."הדמיות נוספות של העורקים הכליליים, אלו שמספקים דם ללב, העלו תופעה שרופא יראה אולי פעם אחת בחיים המקצועיים שלו: מפרצת עצומה, בגודל 8 ס"מ על 8 ס"מ, שהתפתחה בעורק הכלילי הימני. היא הייתה גדולה יותר מהלב".

מפרצת (Aneurysm) היא תופעה המתבטאת בהתרחבות דמוית בלון של כלי הדם בשל היחלשות של דופן העורק או מחלה. ככל שהיא גדולה יותר, גדל הסיכון לקרע פתאומי מסכן חיים שיגרום להתפוצצות המפרצת ולמוות בתוך זמן קצר. ב-70% מהמקרים מתפתחת מפרצת באבי העורקים הבטני (תופעה שממנה סבל אריק איינשטיין, ושגרמה למותו), ובמקרים האחרים היא מתפתחת בבית החזה של אבי העורקים או בעורקים שבבסיס המוח.
 ד"ר בן בן אברהם, אירנה קרצ'מסקי, פרופ' דן ערבות, ד"ר טוביה בן גלפרופ' דן ערבותצילום: דוברות בית החולים בילינסון

"בדרך כלל אנחנו מטפלים במפרצות שגודלן סנטימטר אחד עד שלושה", אומר פרופ' ערבות. "ממדים קולוסליים כאלה לא רואים".

בר דוד נזכרת שהרגישה שהרופאים סביבה מבוהלים מאוד, אבל לקח זמן עד שהבינה את גודל הדרמה. "הייתי ערה, שמעתי שהרופאים צועקים, 'לפתוח מיד את חדר הניתוח', ועדיין לא הבנתי עד כמה המצב שלי חמור".

גילי בר דוד: "הבנות שלי רגילות לאמא על טורים, ופתאום הן רואות אותי אחרי הניתוח כשאני שוכבת מקופלת בבית של אמי, במצב סיעודי, כשאפילו את היד אני לא יכולה להרים, ואמי מקלחת אותי ורוכסת לי את החזייה. עד כדי כך מצבי היה גרוע"

פרופ' ערבות מספר: "נאלצנו לפתוח את בית החזה בניתוח לב פתוח, ובמהלך שמונה שעות פתחנו את המפרצת ורוקנו ממנה את קרישי הדם הרבים שהיא הכילה. אחר כך נטרלנו אותה והמשכנו בניתוח מעקפים לחידוש אספקת דם אופטימלית ללב. גם היום, תשעה חודשים אחרי הניתוח, קשה לי להבין איך גילי חיה כל השנים האלה עם מפרצת כזו".

אחרי הניתוח הועברה בר דוד ליחידה לטיפול נמרץ לב כשהיא מורדמת ומונשמת. כעבור יממה נותקה ממרבית הצינורות שחוברו לגופה, והועברה למחלקת כירורגיה לב חזה. "אני ממש לא מבינה איך התפתחה לי בלב פצצה שכזאת שסיכנה את חיי, ובכל זאת הרגשתי מצוין", היא אומרת. "הייתי סוס עבודה, הייתי אמא לביאה, נתתי הרצאות בכל הארץ, הייתי בכושר מטורף. אני מרגישה שמדובר בשתי ישויות נפרדות: האחת, גילי הבריאה, והאחרת, הלב החולה שמסכן את חייה".

פרופ' דן ערבות: "בדרך כלל אנחנו מטפלים במפרצות שגודלן סנטימטר אחד עד שלושה. ממדים קולוסליים כאלה לא רואים"

מאז הניתוח היא מגיעה בקביעות למכון לשיקום הלב בבילינסון, שם היא מתאמנת, נפגשת עם דיאטנית ומשתתפת בקבוצת תמיכה, "שבה אני יכולה לפרוק את הטראומה מהסטירה שהחיים נתנו לי", היא אומרת.

בנותיה, לדבריה, הגיבו קשה למצבה. "הן רגילות לאמא על טורים, ופתאום הן רואות אותי אחרי הניתוח כשאני שוכבת מקופלת בבית של אמי, במצב סיעודי, כשאפילו את היד אני לא יכולה להרים, ואמי מקלחת אותי ורוכסת לי את החזייה. עד כדי כך מצבי היה גרוע. היום אני עדיין בשיקום. ברור לי שקיבלתי הזדמנות שנייה לחיות".