אפשר היה לבלוע את הצפרדע של עליית מחירי הדלק בשעה שבה דווקא יורד מחיר הנפט, אלמלא היה מדובר במשל לכך שהמערכת הציבורית - ופקידי האוצר בראשה, רואה אותנו האזרחים: נתינים שתפקידם לפרנס חגיגת שכר ופנסיות
מחצות התייקר מחיר הדלק ב-39 אגורות לליטר. זה קורה בעת שבה מחיר הנפשט בעולם דווקא יורד, אבל בישראל - כך הבהירו לנו מיד - עלינו לומר תודה. למי תודה למי ברכה? לא לעבודה ולמלאכה, שתי מילים זרות למקבלי ההחלטות, אלא לאגף התקציבים באוצר - "שגילה" בקופה הציבורית אוצר קטן והחליט בנדיבותו כי רבה לאפשר לשר האוצר היוצא לחתום על צו שממשיך את הפחתת הבלו על הדלק.
את המשפט האחרון צריך לקרוא שוב: ההוזלה היא לא במחיר הדלק (שכאמור בכלל ירד) אלא בחלק מהמס הכבד המוטל עליו, על ידי מי? על ידי אותם אנשים שלפתע "מצאו" כסף.
זאת ועוד: את ההחלטה ליוותה הודעה בסגנון בכייני של משרד האוצר, לפיה עלות "ההטבה" שניתנה לאזרחי ישראל תעלה להם כ-100 מיליון שקל לחודש - ולכן נוכל "ליהנות" ממנה רק לחודש נוסף אחד בלבד. לא רק הרבה סימני מירכאות יש בפסקה הקודמת אלא גם המון חוצפה, חוצפתם של אלה המסתתרים מאחורי התואר "שומרי סף" - וכאשר הם נמצאים במשרד האוצר: "שומרי הקופה הציבורית".
למה בכלל יש מס על דלק?
הבלו הוא מס שהטילה הממשלה על הדלק כדי למצוא לעצמה עוד גרעון תקציבי. במילים אחרות: מדינת ישראל קמה בבוקר ואמרה לעצמה: לא די לי ב-17% מע"מ שאני גובה על כל אינטראקציה כספית במשק, לא די לי בשיעור מס ההכנסה (שנהוג לומר לנו עד כמה הוא לא גבוה בישראל בהשוואה למדינות הייחוס שלה. זה נכון - אבל רק עד שבודקים מה מקבלים תמורתו במדינות מתוקנות, כי בישראל הוא מקנה בעיקר את הזכות לנשום), לא די לי במסים ישירם או עקיפים שהטלתי על בריאות, חינוך (חינם עאלק) ועוד - אני רוצה גם שקל על כל ליטר שמוזרם למיכל הדלק בכל רכב שנע על כבישי ישראל.
היום נהוג לייחס לבלו על הדלק גם משמעויות ערכיות כמו הפחתת השימוש ברכב למען איכות הסביבה. להד"מ: אפילו את המס על הכלים החד פעמיים (שנבע גם הוא מתאוות בצע של המדינה ולא מדאגה לאיכות הסביבה, אבל ניחא) עוד אפשר להסביר ביתר קלות, בעיקר כי הוטל לאחר שבעיית ההתחממות הגלובלית כבר עלתה על ראש שמחתנו. הבלו על הדלק, לעומת זאת, שייך עוד לדור שצהל עם הסיסמה: "יותר חשמל פחות עמל", כך שאין מאחוריו שום כוונה טובה, זולת מילוי הקופה הציבורית.
מה קורה עם הכספים בקופה הציבורית - כאן אנחנו ניצבים על סף דיון ציבורי שלא נוכל להידרש לפרטיו, לכן לא נתווכח כרגע האם הוא מיועד להקמת תלמודי תורה ומקוואות או שמא תמיכה בארגונים למען זכויות הפרט, אלא נעסוק רק באפיק אחד שאליו זורם הכסף: עובדי המדינה.
ייאמר מיד: מדינה זקוקה לעובדי מדינה ברמה גבוהה ומשום כך ראוי ששכרם יהיה גבוה ככל שניתן. יתרה מזאת, יש עובדי מדינה, למשל באגף התקציבים באוצר, שמשימתם היא באמת להיות שומרי הקופה הציבורית, אבל רק כל עוד הם זוכרים שמדובר בכסף שלנו - לא בירושה שניתנה להם מתוקף היותם עובדי משרד האוצר.
עוד בוואלה!
הבלאק פריידי הגיע: איזה מסך טלוויזיה כדאי לקנות?
בשיתוף LG וקבוצת ח.י
לייבש את הביצה
אנחנו מבקרים את עובדי המדינה כאשר אנו בוחנים את הפנסיות התקציביות, בדרך כלל של משרתי הקבע בתפקידים עורפיים, כאלה שהיה ניתן למצוא להם תחליף קל וזול בהרבה בשוק האזרחי, אבל בחגיגת השכר והפנסיות נמצאים גם עובדי מדינה מהסוג שעליו התקשורת אוהבת להגן, כמו עובדי הפרקליטות ועובדי משרד האוצר.
אלה לא רק שמתפרנסים יפה על חשבון כספי המסים של כולנו, אלא עוד דורשים שנטפח להם את האגו וגם שנגיד להם תודה: נטפח להם את האגו בכך שנקרא להם "שומרי סף" או "שומרי הקופה הציבורית" - ואז, כשהם מגלים כסף (שלנו!) שיאפשר להם - החזיקו חזק - לא להוזיל את מחיר הדלק - אלא להאריך בחודש את הסכום שהם מוכנים להפחית מהגזל שמתבצע על בסיס קבוע, מהכיס של כולנו, הם מצפים שנאמר להם תודה על כי ברוב חסדם לא התייקר הדלק באופן משמעותי יותר.
אז רק בשביל להכניס קצת פרופורציות לסיפור: הכנסות המדינה מבלו ומע"מ על דלק, שמשלם כל מי שדוחף את פיית המשאבה לפתח מיכל הדלק שלו, קרובות לשני מיליארד שקלים שישולמו על ידי כולנו בחודש דצמבר שהתחיל היום. מתוך זה המדינה נאותה להחזיר לנו 100 מיליון שקל - ועכשיו עומדים כל הלבלרים ומבקשים שנודה להם. חוצפה ישראלית שאין כדוגמתה וסמל על הדרך שבה רואים אותנו אלה המכונים "משרתי ציבור" בין אם מדובר בנבחרי ציבור או בעובדי מדינה: בעיניהם כולנו ארנקים.
