גם אם אנחנו ההורים מווסתים את החשיפה של הילדים לתקשורת בימים אלו (כפי שאגב כדאי לעשות גם בימים שבשגרה), לילדים יש "רדארים" מאוד רגישים לשיחות המבוגרים ומצבם הנפשי של המבוגרים סביבם. גם כשאנחנו חושבים שהם קטנים ולא בעניינים, הם מרגישים את האוירה סביבם, מקשיבים לשיחות המבוגרים ונחשפים לעיתים למידע שאינם יודעים כיצד להכיל ולהבין.
חרדה יכולה להתבטא באופנים מגוונים, ובהתאם לגיל ולהתפתחות הילד, כך גם יכולתו לתקשר את הפחדים שלו לסביבה. ילדים שנצאים בימים אלו במצב של חשש משמעותי אך לא מנסחים זאת באופן ישיר, יכולים לבטא זאת דרך הימנעות מיציאה מחוץ לבית והיצמדות לבית ולהורים, קשיי שינה, חשש להיות לבד, שינויים בתיאבון, כאבים לא אופייניים כגון כאבי ראש או כאבי בטן, עצבנות וזעם שאינם אופייניים לילד, חלומות רעים, ועוד.
ילדים שחשופים באופן פיזי לנפילות טילים באזור מגוריהם כמובן שמצויים בסיכון גבוה יותר להתפתחות של חרדה, מה גם שהם חשופים לסיטאוציה שכזו באופן נשנה, ולכן סף החרדה הבסיסי גבוה מלכתחילה. אך גם ילדים באזורים אחרים בארץ יכולים לפתח סימפטומים חרדתיים.
חרדה יכולה לנבוע מכמה סיבות – ראשית, תפיסת המרחק שלהם אינה מגובשת, והם חוום את האיום ככזה שיכול (פיזית) גם לפגוע בהם. שתיים, ילדים בעלי אישיות יותר רגישה או כאלה שהינם חששנים מטבעם, בתקופות כאלו החששות שלהם נוטים להתגבר. ולבסוף, ילדים שכבר ביטאו סימפטומים שכאלו בעבר, והמערכת הנפשית כבר "מורגלת" להתמודד עם הסיטאוציה דרך חרדה.
"חרדה יכולה להתבטא באופנים מגוונים, ובהתאם לגיל ולהתפתחות הילד, כך גם יכולתו לתקשר את הפחדים שלו לסביבה"
חשוב מאוד להבחין בין דאגה, חשש או לחץ שהינם טבעיים בהתחשב בנסיבות ושעימם הילד מצליח להתמודד, לבין חרדה משמעותית (שגם היא כמובן טבעית) אך שפוגעת בתפקוד השוטף של הילד.
הראשונה כוללת דאגה מסויימת, חשש להיות במקומות הומי אדם, ריבוי שאלות על המצב הביטחוני, ותחושה כללית של מועקה או לחץ. כשמדובר בחרדה שכזו היא מופיעה סמוך לאירוע הביטחוני ופוחתת ככל שחולפים הימים. במצבים כאלה נראה שהילד חושש ומודאג אך שומר על רמת התפקוד שלו, ומצליח לרוב לשים את החששות בצד ולהתפנות לעיסוקיו הרגילים.
במקרה של חרדה משמעותית יותר נשים לב שהחרדה אינה חולפת ו/או מתעצמת גם בחלוף הסכנה, שהתפקוד של הילד נפגע (העדרות מבית ספר או הימנעות מחברים) ושהוא ברמת מצוקה גבוהה.
כולנו חשים חרדה, כעס ודאגה בימים בהם המצב הביטחוני מעורער וקשה. עם זאת, לרובנו מנגנוני הגנה טבעיים ושונים ששומרים עלינו מפני החרדה, כמו התחושה שלנו זה לא יקרה, הכחשה שהמצב כה קשה, הסחת הדעת באמצעים שונים ועוד.
חשוב לזכור שגם לילדים מנגנונים משלהם (הם אמנם מנגנונים ראשוניים יותר אך עדיין מאוד יעילים), ולכן אין "לקפוץ" על הילד עם התערבות מקצועית, אלא להיות ערניים וקשובים (ומעט מרחוק) בכדי לראות איך הוא מתמודד עם הסיטואציה באופן אינטואיטיבי.
כאשר מדובר במצב של חרדה שדורש התערבות מקצועית, נשים לב שמנגנוני ההגנה של הילד אינם עובדים טוב והוא לא מצליח "לשים בצד" את הדאגה ולהסיח ממנה את דעתו.
נשים לב שהילד עסוק בפחדיו חלק גדול משעות הערות, ולא מצליח להתפנות לפעולות שגרתיות אחרות. במקרים כאלה, חשוב לפנות לאיש מקצוע כדי שיעריך אם יש צורך בטיפול רגשי, ושיוכל לתת להורים ולילד כלים פרקטיים להתמודדות עם החרדה והפחתתה כדי לחזור לתפקוד תקין.
יש כמה דברים שהורים יכולים לעשות עם הילדים בבית כדי להפחית את החרדה ולהקנות תחושת ביטחון:
1. להסביר את המצב באופן מאוזן ורגוע ללא דרמה. להתאים את ההסבר לגיל הילד ולרמתו ההתפתחותית, ולא לתת מידע מפורט או רב מדי.
2. אל תחשפו ילדים בבית הספר היסודי לחדשות, שעלולות להלחיץ אותם. העבירו להם את המידע החשוב דרך התיווך ההורי שלכם.
3. לענות על כל השאלות של הילדים בכנות, ולנסות להבין מה בעצם מטריד או מפחיד אותם. ילדים לרוב מרוכזים בעצמם ודואגים מדברים כמו: האם אני או משפחתי יכולים להיפגע? האם אפסיד חוגים או בית ספר? האם שגרת חיי תשתנה?
"אל תחשפו ילדים בבית הספר היסודי לחדשות, שעלולות להלחיץ אותם. העבירו להם את המידע החשוב דרך התיווך ההורי שלכם"
4. הנושא הביטחוני מוביל חלק מהילדים לדבר על "טובים" ו"רעים", על מוסר וצדק, על כעסים ועל נקמה. אפשר דרך הנושאים הללו לדבר איתם על נושאים חשובים שהם פוגשים גם ביומיום שלהם.
5. לתת לגיטימציה לפחדים ולחששות של הילדים אם הם עולים, ולספר שגם אנחנו מודאגים. כהורים, לנסות לתת לילדים מודל טוב להתמודדות על ידי שמירה על השגרה ועל הרוגע. ילדים חשים היטב את רמת הלחץ של ההורים ומושפעים ממנה. להימנע מ"שיחות מבוגרים" מעל ראשם של הילדים על המצב הביטחוני.
6. לתרגל עם הילדים שיטות שונות להרגעות כמו האזנה למוזיקה נעימה, נשימות עמוקות ואיטיות או דימיון מודרך, למשל: לדמין ביחד עם הילד לפני השינה בעיניים עצומות מקום שהוא אוהב להיות בו ושמרגיע אותו.
3 צפייה בגלריה
האזינו למוזיקה וכל מה שיכול לעשות טוב
(צילום: shutterstock)
7. באזורים שאפשרי, לשמור עד כמה שניתן על השגרה של הילדים כפי שהייתה לפני תחילת הארועים (ללכת לבית ספר, להיפגש עם חברים, להמשיך עם החוגים). השגרה מקנה ביטחון רב.
8. להרבות בזמן משפחתי – הורים שיכולים עדיף שיעבדו מן הבית, ארוחות ערב משותפות, טיולים בשבת. המשפחה היא המרכיב החשוב ביותר לתחושת הביטחון של ילדים. גם אם לא מדברים על דברים, עצם היות המשפחה יחד בתקופות כאלו הוא חשוב ביותר.
