כנער בבגדאד עשה אברהם הכל כדי לעלות לישראל. מאז ועד מותו לא חדל לתרום לה

אחרי שהעפיל מעיראק לארץ ישראל, בתחילת שנות הארבעים, הצטרף הנער אברהם ברזילי לגרעין הכשרה עליו נמנו עוד צעירים שעלו מעיראק. הם התגוררו במחנה אוהלים בשדה ליד בית השיטה וחלמו להקים ישוב בארץ ישראל. בלילות ישבו ודיברו על המשפחות שהשאירו מאחור. היו שבכו מגעגועים.

באחד הלילות שמעו מהשדה קולות של כיתת לוחמים באימון. "מה זה?", שאל ברזילי המופתע. "זה פלמ"ח", ענו לו והסבירו לו על פלוגות המחץ של ארגון ההגנה. "באותו רגע היה לי ברור שאני אתגייס לפלמ"ח", נזכר. הוא התחנן בפני שמריה גוטמן להצטרף לאירגון הלוחם. את גוטמן, חבר קיבוץ נען, שהיה ארכיאולוג, הוא הכיר מאז שהיה שליח התנועה הציונית וממקימי המחתרת הציונית בבגדאד.

כעבור שנה נכנע גוטמן לתחינות הנער וצירף אותו לפלמ"ח. מאז אותו יום שבו הצטרף לפלמ"ח שרת ברזילי, שהיה מוכר בשם "איברהים", במערכת הביטחון של ישראל במשך עשרות שנים, רובן בשורות המוסד. השבוע הלך לעולמו והוא בן 98.

הוא נולד בעיראק בשנת 1925. אביו עזרא חדד-ברזילי היא איש רוח ותרבות; הוא היה מחנך, מתרגם, משורר, סופר והיסטוריון. הוא נמנה על ראשי מערכת החינוך היהודית בבגדאד והיה פעיל ציוני. לביתו הגיעו עיתונים באנגלית עליהם היה חתום ובחנות הספרים "מקנזי" בבגדאד היו שומרים עבורו ספרים חדשים שהגיעו מחו"ל.

הקהילה היהודית בבגדאד היתה גדולה ומנתה כ-90 אלף בני אדם מקרב 400 אלף תושבי העיר. חלקה בחיים היה משמעותי וחיי הקהילה היו עשירים ותוססים. אברהם ברזילי סיפר לימים כי הוא כילד וכנער לא אהב את החיים שם. "אני גדלתי על ספרות אנגלית וידעתי שיש עולם אחר בחוץ. שם, בבגדאד, המצב היה נורא", אמר וסיפר על הצקות והטרדות ברחוב. את הפרעות ביהודי בגדאד ב-1941, הידועות כ"פרהוד" הוא זכר היטב. "היהודים עלו על הגגות והתחילו לצעוק. לא אשכח את זה. זו היתה צעקה של עשרות אלפי יהודים". משפחת חדד-ברזילי גרה בסימטה, בשכנות לערבים. אותם שכנים מנעו מהפורעים להיכנס לסימטה ואחת מאותן משפחות לקחה את משפחתו של אברהם לביתה.

אחרי הפרעות הגיע לבגדאד אנצו סירני. סירני, ממקימי קיבוץ גבעת ברנר, היה שליח שהגיע מארץ ישראל, שתפקידו היה לארגן תשתית לעליה לארץ ישראל ולפתח יכולת הגנה עצמית על הקהילה. הוא ביקר בבית משפחת ברזילי וכשיצא מביתם, אברהם רץ אחריו ואמר לו שהוא רוצה להגיע לארץ ישראל. "לפני שתעלה, אתה צריך להתכונן", אמר סירני ושלח לביתו את עזרא כדורי, שליח נוסף שהגיע לבגדאד מארץ ישראל. בעזרת כדורי, חבר מעוז חיים, גייסו עוד עשרה נערים לפעילות ציונית בעיר. אחר כך הגיע גם השליח שמריה גוטמן, איתו יצר אברהם קשר הדוק שנמשך שנים.

אחרי שעלה לארץ ישראל, הצטרף ל"הכשרה העיראקית" בבית השיטה והתגייס לפלמ"ח, עבר אברהם לפלוגה ב' של הפלמ"ח שהיתה בהכשרה בקיבוץ נען. בנען היה עובד כשומר שדות ואיתו היו גם שומרים בדואים שכירים. הם כינו אותו "איברהים" וחבריו לפלוגה התלהבו מהשם והוא הפך מאז להיקרא "איברהים" לאורך כל חייו. מפקדו, שייקה גביש שלח אותו לקורס מ"כים היוקרתי, ובנוסף היה לו עוד תפקיד סודי, שחבריו לא ידעו עליו. הוא גוייס לשדר בערבית ברדיו המחתרתי של תנועת המרי העברית. השידור בערבית היה מדי יום שישי בשעה 14:00, אחרי תפילות יום השישי במסגדים. אברהם אמר כי השידור הראשון היה אחד הרגעים המרגשים בחייו. "אני רק שנתיים בארץ וכבר בתפקיד בתנועת המרי", הסביר. כשחזר לנען אחרי אחד השידורים, אמרו לו חבריו שהוא חסר להם לצורך תרגום השידור בערבית.

בנוסף, סייע למטה הדרום של הש"י (שירות ידיעות) בטיפול בדו"חות הסוכנים הערבים שלהם. לאחר קורס המ"כים ב-1947, שירת כחצי שנה במחלקה הערבית של הפלמ"ח ולאחר מכן בפלוגה המסייעת של הגדוד השישי בחטיבת הראל. השתתף בקרבות על הדרך לירושלים, עבר קורס קצינים בצה"ל, במחזור ה' ב-1949. כשסיים קורס קצינים ביקש ממנו גוטמן שיצא לקורס שליחים ולאחריו, ב-1950, יצא בשליחות תנועות הנוער למרוקו ולצרפת. כעבור שלוש שנים עבר לשרת באמ"ן וב-1955 התגייס למוסד.

בין תפקידיו הראשונים במוסד הוא התמנה כאחראי על הכנת יהודי קונסטנטין, כחלק מהיערכות לעזיבת השלטון הצרפתי את אלג'יריה. הוא הקים את קבוצת "המסגרת" שהורכבה מבני הקהילה היהודית במקום. הוא הכשיר אותם במקצועות הלחימה והם צוידו בכלי נשק, בין היתר אקדחים ורימוני-יד . יום הפקודה לא איחר לבוא; המון ערבי הגיע לרובע היהודי והחל בפעולות תקיפה ביזה והרס. ברזילי, חמוש בנשק ולצידו רעייתו רינה, שצוידה ברימוני-יד, יצאו לקראת הפורעים יחד עם בני הקהילה, המאומנים, והשיבו אש. בקרב התוקפים היו נפגעים רבים והם נסוגו. בהמשך היה ברזילי מעורב גם במבצעים להעלאת עשרות אלפים יהודי צפון אפריקה.

אברהם אמר כי ברזילי הוא שהיה אמון גם על המבצע להבאת יותר מאלף יהודי עיראק נוכח התנכלויות השלטון שם, אחרי עליית מפלגת הבעת', בסוף שנות השישים.

לברזילי היה גם חלק באחד המבצעים הנודעים של המוסד; מבצע עריקתו לישראל ב-1966 של הטייס העיראקי מוניר רדפא, במיג 21 שהטיס. אבנר אברהם, איש המוסד לשעבר ומי שהיה בסוף השירות מנהל המוזיאון של המוסד, סיפר כי אברהם ורינה, אשתו, קלטו בישראל את הטייס ואת אשתו. "רינה ממוצא פולני, והיא ביקשה מאשתו של רדפא שתלמד אותה לבשל אוכל עיראקי. אשת הטייס נדהמה כשראתה את הסירים הקטנים שיש לה במטבח והן הלכו לשוק וחזרו עם סירים גדולים", סיפר אברהם.

לפני שבע שנים, כשנשיא המדינה, ראובן ריבלין, העניק לברזילי פרס מפעל חיים, אמר ברזילי: "על הכבוד הגדול שהרעפתם עליי היום אני מודה מקרב לב. זו חובה וזכות להזכיר את תרומתה הבלתי רגילה של רעייתי במשך כל שנות שירותי. חגגנו השנה 61 שנות נישואין - שנה אחת יותר משנות השירות שלי במוסד. לכל אורך השירות היא החזיקה את העורף, היא גידלה את ילדותינו לתפארת, לבדה. פעמים לא מעטות היא גם הייתה עמי במבצעים. אדוני הנשיא, תקצר היריעה מלספר את חלקה של רעייתי, ואני חש שהכבוד הזה הוא של שנינו והיא חולקת אותו איתי שווה בשווה".

אחרי עשרות שנים הוא פרש משירות במוסד, אבל שמר על קשר הדוק עם האירגון והיה מגיע להדריך ולהרצות בפני חניכים צעירים. בנוסף היה פעיל ומעורב בשימור מורשת האירגון החשאי. "הוא היה איש רב-פעלים שבמשך פעילותו במוסד גילה יצירתיות רבה", אמר עליו אברהם. "הוא היה אדם עם חוש הומור, נטול אגו, חד וצלול עד סוף ימיו. אדם מדהים ואציל נפש", הוסיף.