Israel
This article was added by the user . TheWorldNews is not responsible for the content of the platform.

מומחים לבריאות הנפש: "אנחנו במגפה קשה של בדידות" | ועידת הבריאות

על רקע המשבר הקשה בשירותי בריאות הנפש, אמר מנהל המרכז הרפואי לטיפול במוח ובנפש "מרחבים" פרופ' חיליק לבקוביץ' בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות": "אנחנו נמצאים באנדמיה קשה של בדידות. אנחנו רואים יותר דיכאון, יותר חרדה. לבדידות יש תרומה אדירה למחלות גופניות". איך משרד הבריאות פועל להתמודד עם המצב ועם הקריסה הנוכחית במחלקות הפסיכיאטריות?

נפש פצועה ובדידות. שירותי בריאות הנפש במשבר

(צילום: שמוליק דודפור, טל אזולאי)

מערכת בריאות מתמודדת כבר שנים עם קשיים תקציביים והפרטות שלא מאפשרים לה להעניק את הטיפול המיטבי דווקא למי שנמצאים במצבים הקשים מכול. לאחר מגפת הקורונה עלה מספר הנזקקים לתמיכה נפשית באופן תלול וידיהם של בעלי המקצוע קצרות מלהושיע. איך אפשר לשנות את מצבה העגום של מערכת בריאות הנפש הישראלית? ולמה מגפת הבדידות צריכה להדאיג אותנו יותר מכפי שחששנו מהקורונה? פאנל שנערך היום (ג') במסגרת ועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות" ניסה לברר את הסוגייה בעזרת מי שמכירים את הנושא לעומק.

עוד מוועידת הבריאות:

בפאנל השתתפו ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, פרופ' חיליק לבקוביץ', מנהל המרכז הרפואי לטיפול במוח ובנפש "מרחבים", ד"ר אורן טנא, מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש וכן ד"ר נעם יצחקי, יו"ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית.

4 צפייה בגלריה

ועידת הבריאות של קבוצת "ידיעות אחרונות"
ועידת הבריאות של קבוצת "ידיעות אחרונות"

פאנל "נפש פצועה": ד"ר גלעד בודנהיימר, פרופ' חיליק לבקוביץ', ד"ר נעם יצחקי וד"ר אורן טנא

(צילום: אביגיל עוזי)

יותר משנה חלפה מאז שסיימנו את משבר הקורונה, אבל את ההשלכות והנזקים החברתיים והנפשיים שלו אנחנו ממשיכים להרגיש. ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, מה היה כל כך ייחודי במשבר הזה מבחינת ההשלכות שלו על בריאות הנפש? "היינו בתקופה ארוכה מרובת גלים שבה יש חוסר ודאות. בהתמודדות עם סיטואציה משברית, האדם מגייס את כל הכוחות הפנימיים שיש לו. כשזה לא עוזר, הוא פונה לכוחות חיצוניים - משפחה חברים, ואם זה לא עוזר אז פונים לאנשי מקצוע. בכל הראשון הצלחנו כולנו לגייס את הכוחות ועזרנו אחד לשני. אבל אז הגיע גל שני והתייאשנו מאותם כוחות, השתמשנו בהם פחות - וזה שם אותנו במצב שביר יותר מבחינה נפשית.

"אנחנו רואים שהציבור סובל יותר ויותר, ואנחנו רואים יותר תחלואה נפשית. זה בדרך כלל מגיע בשלבים המאוחרים ולא באירוע עצמו כי באירוע עצמו. וככל שזה מתארך, אנחנו רואים את הגלים והאדוות אחר כך, שבהם בא לידי ביטוי הקושי הפרטי וגם הקושי הציבורי ברמה הנפשית.

ד"ר אורן טנא: "אנחנו במשבר גדול, המערכת הציבורית בקריסה, במיוחד המערכת שעוסקת בילדים ונוער. אנחנו צריכים להכריע למי ניתן טיפול, מתי ניתן טיפול, האם מישהו יחכה שנה או פחות לטיפול. אני מרגיש כאילו אני עומד בראש הר ורק הודף אנשים"

אני עוקבת אחרי הנתונים עוד מתקופת הקורונה, ורואה, במיוחד אצל בני נוער אבל לא רק, עלייה במצוקות כמו דיכאון, חרדה, שימוש במונח 'בדידות' יותר ויותר, עלייה של אשפוזים במחלקות פסיכיאטריות, של הפרעות אכילה, וגם עלייה באובדנות. האם יכולנו לעשות משהו אחרת? להגיע למשבר מוכנים יותר? פרופ' חיליק לבקוביץ', מנהל המרכז הרפואי לטיפול במוח ובנפש "מרחבים": "צריך לראות גם את הצד החיובי. המרכזים לבריאות הנפש התגייסו לעניין. הקמנו עכשיו את 'מרחבים לצעירים', שהוא למעשה בית חולים ראשון בארץ ובין הבודדים בכלל במזרח התיכון, שמטפל רק באנשים צעירים.

"אנחנו רואים לאורך השנים עלייה בפניות חדשות של בני נוער ואנשים למיון. וזה הביא אותנו להבנה שהבעיה התחילה עוד לפני הקורונה. אנחנו נמצאים באנדמיה קשה של בדידות. אנחנו רואים יותר דיכאון, יותר חרדה. לבדידות יש תרומה אדירה למחלות גופניות. 30% מהאנשים בעולם המערבי סובלים ממנה והיא פוגעת בבריאות כמו עישון של שתי קופסאות סיגריות ביום. זו אנדמיה קשה יותר מסוכרת, קשה מהשמנה".

כלומר יש השלכות בריאותיות מובהקות לבדידות. "השלכות קשות. נוטים לדבר על אנשים קשישים בבית, אבל אצל צעירים בגילאים 25-16 היא הבולטת ביותר. אנחנו רואים ב-20 השנה האחרונות עלייה של כ-30%, כשהקורונה הגבירה את זה".

4 צפייה בגלריה

ועידת הבריאות של קבוצת "ידיעות אחרונות"
ועידת הבריאות של קבוצת "ידיעות אחרונות"

פרופ' חיליק לבקוביץ'. "אנחנו נמצאים באנדמיה קשה של בדידות"

(צילום: יאיר שגיא)

פרופ' חיליק לבקוביץ': "עד לפני 20 שנה, ילדים שיחקו עם חברים כשעתיים וחצי ביום. כיום בממוצע בעולם המערבי ירד ל-30 דקות. צריכה לצאת תוכנית לאומית שמתעסקת בנושא של בדידות וזה נוגע בכל מרחבי החיים. אתה מתכנן מרחב חיצוני בארכיטקטורה, צריך להתארגן על מקומות מפגש. מערכת החינוך חייבת ללמד ולחשוב על נושא הבדידות כחלק מהמרכיבים של מערך החינוך. אני חושב שצריכה להיות אינטגרציה, וזה אתגר גדול לממשלות בכל העולם".

פרופ' חיליק לבקוביץ': "נוטים לדבר על אנשים קשישים בבית, אבל אצל צעירים בגילאים 25-16 היא הבולטת ביותר. אנחנו רואים ב-20 השנה האחרונות עלייה של כ-30%, כשהקורונה הגבירה את זה"

ד״ר נעם יצחקי, יו"ר התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, את פוגשת גם בני נוער שנמצאים במצוקה בדרום הארץ, שמתמודדים עם מתיחות ביטחונית כמעט בלתי פוסקת. אתם מצליחים לסייע לכל מי שמבקש? ד"ר יצחקי: "מנקודת המבט של הפסיכולוגיה הציבורית, אנחנו התרענו על המצוקה והקושי ועל מערך שהוא רזה ומיובש עוד לפני הקורונה. ולא רק בבריאות הנפש. גם מערכות תמיכה משמעותיות כמו בתי ספר, כמו רווחה, שיש להן חלק מאוד משמעותי במצבים של משבר, היו באי-ספיקה עוד לפני הקורונה והתקשו לתת מענה בזמן. והיום אנחנו גם רואים את המצוקות האלה. ואני יכולה להגיד מנקודת המבט שלי כפסיכולוגית, שאני נמצאת יום-יום במין משפטי שלמה כאלה, של להכריע במצוקות".

לבחור למי לתת טיפול. "לבחור למי, איך ובאיזה היקף. אני לא מדברת רק על טיפול פרטני. אלא גם בעבודה מערכתית. דיברת על בני נוער. אחד הדברים שראינו ככה במהלך הקורונה ואחריה זה נשירה, נשירה גלויה נשירה סמויה. זו בעיה המחייבת מעטפת מערכתית, שדורשת כוח אדם. ואנחנו במצוקה של כוח אדם".

בני נוער שלא קיבלו את הטיפול הראוי לפני עשור, מה המשמעות מבחינת החיים הבוגרים שלהם? "זה כדור שלג שהולך וגדל, ופוגע בעוד ועוד שטחים של תפקוד. אם כתלמידים רואים אצלם בעיקר פגיעה בתפקודי הלימודי, כשהם גדלים זה כן להתגייס, לא להתגייס, איזו עבודה. מנקודת מבט כלכלית, יש פה פוטנציאל לנטל מאוד גדול על החברה, בין אם ברמת התפקוד והפריון ובין אם ברמת המצוקות שהולכות וגדלות ודורשות מענה הרבה יותר אינטנסיבי".

ד״ר אורן טנא, מנהל המכון הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון מנטליקס לרפואת הנפש, מה קורה במחלקות הפסיכיאטריות? "אנחנו במשבר גדול, המערכת הציבורית בקריסה, במיוחד המערכת שעוסקת בילדים ונוער. אנחנו צריכים להכריע למי ניתן טיפול, מתי ניתן טיפול, האם מישהו יחכה שנה או פחות לטיפול. אני מרגיש כאילו אני עומד בראש הר ורק הודף אנשים. גם קשה לגייס אנשי מקצוע שיעסקו בזה, כשהשוק הפרטי מתפתח ומושך אליו יותר מומחים שמעדיפים לעבוד שם".

4 צפייה בגלריה

ועידת הבריאות של קבוצת "ידיעות אחרונות"
ועידת הבריאות של קבוצת "ידיעות אחרונות"

ד"ר אורן טנא. "אני רואה את הבת שלי לפעמים כבר שלוש שעות מול הנייד וחושב מה עובר לה במוח"

(צילום: יאיר שגיא)

אתה גם תלוי במסגרות ההמשך, שלא תמיד יש בהן מקום. "לגמרי. אני רואה במיון מישהו במשבר ורוצה שהוא יראה פסיכיאטר מחר – מי הפסיכיאטר? אנחנו בקושי גדול מול הדברים האלה, המערכת הזאת באמת מיובשת כבר הרבה שנים וזה באמת חבל. כי השקעה בבריאות הנפש, במיוחד בגיל הצעיר, אין השקעה חכמה מזו. מחלות הנפש יוצרות את העלות הכלכלית הגדלה ביותר, כי הן תוקפות צעירים שמפסיקים לעבוד, שמפסיקים לתפקד, והופכים לנטל על החברה ומשפחתם, עזבי את הסבל האנושי רגע בצד. מבחינה כלכלית - הכי הגיוני להשקיע במטופלים האלה".

ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש האגף לבריאות הנפש במשרד הבריאות, יש לך הרבה על מה לענות כאן. "משרד הבריאות מכיר בבעיה והיא נמצאת ממש בקדמת הבמה. יש היום הבנה מלאה לצורך האקוטי לתת מענים בתחום בריאות הנפש וזה בפני עצמו משהו שהוא לא טריוויאלי, כי שנים סבלנו מזה שבריאות הנפש הייתה בחצר האחורית.

"האתגר הגדול פה הוא שאין פטנט שימציא פסיכיאטרים לילדים או למבוגרים. צריך לראות איך אנחנו בונים את המערכת בצורה חכמה, כך שתוכל לדייק את הטיפולים ולתת את מירב המשאבים למי שזקוק להם יותר. ולהשתמש במשאבים הקיימים דרך מענים יצירתיים וחדשניים.

"זה בא לצד המחשבה על איך אנחנו משמרים כוח אדם במערכת. צריך לזכור שבמערכת של בריאות הנפש הציבורית יש לנו מטפלים ומטפלות מסורים שלאורך תקופת הקורונה השקיעו מעל ומעבר ועבדו בעומסים בלתי סבירים, וגם עכשיו ממשיכים לעבוד בעומסים בלתי סבירים".

אפשר להרחיב את המענים מבחינת תקציב? או שאתם מנסים לבנות משהו על התקציב הקיים? "משרד הבריאות נותן יותר תקציבים משניתנו אי פעם לבריאות הנפש. ויש פרויקטים יפים שקמים, כמו מרפאות להתערבות במשבר לילדים ונוער שיקומו בצמוד לחדרי המיון. יש רפורמה גדולה שקורית היום בהקשר של התמכרויות, והשקענו תקציבים גדולים מאוד בניסיון לקצר תורים.

"אני רק אגלה בכאב שהסיפור הוא לא רק תקציב. המשאב השני הוא משאב כוח האדם שהוא בחסר מאוד מאוד גדול לצד זליגה מטרידה מאוד לשוק הפרטי. בסוף הילד שצריך את השירות, אם הוא צריך לשלם המון כסף בשביל לקבל אותו, זה אוי ואבוי לנו.

ד"ר אורן טנא: "חשוב להגיד שפסיכולוג, אצלי בבית חולים, מומחה שעבר אני לא יודע כמה שנים, ותארים, מרוויח על חצי משרה שזה שלושה ימים, 20 שעות עבודה בשבוע, משהו כמו 6,000 שקל בחודש. למה שהוא ירצה לבוא לעבוד אצלי?".

ד"ר נעם יצחקי: "בדיוק. ויש היום במדינת ישראל, בסביבות עשרת אלפים פסיכולוגים שכבר לא עובדים בשירות הציבורי. כל הניסיון שצברו והמענה הזה נמצא כרגע בשוק הפרטי. כוח האדם קיים, משרד האוצר צריך לשמוע את הזעקה שעולה מהשטח ולהבין שצריך להשקיע במשאב הזה".

בהקשר של בריאות הנפש ובני נוער חייבים, אומר ד"ר טנא, לדבר על הרשתות החברתיות. "הסושיאל מדיה היא מנוע מטורף של בדידות. כי לכאורה היא מספקת עוד אמצעי חיבור, אבל רוב רובם עקרים, רק מראים את האחר בצורה מושלמת, ומייצרים את חווית הפומו, את ה-FEAR OF MISSING OUT. מראים רק כמה החיים של אחרים טובים וכמה אני בודד ולבד בחדר. אני רואה את הבת שלי לפעמים כבר שלוש שעות מול הנייד וחושב מה עובר לה במוח ובאמת שתצא לשחק קצת בחוץ עם חברים אמיתיים, בשר ודם".

4 צפייה בגלריה

נייד
נייד

הרשתות החברתיות מספרות לכאורה עוד אמצעי חיבור, אבל רובם עקרים

(צילום: shutterstock)

ד"ר טנא מדגיש שלצד טיפול בקריסת מערכת הטיפול, חייבים לעבוד על מניעה, יחד עם משרד החינוך. "למה שלא יהיו נהלים אחידים בסוגיות כמו האם מותר להביא טלפון סלולרי לבית הספר, והמלצה על מספר שעות חשיפה למסכים, במקום שכל הורה הישר בעיניו יעשה. צריך שיהיו הנחיות ברורות לדבר הזה, לשילוב הסושיאל מדיה בחיים, לצד חיזוק מרכזים קהילתיים, צופים, תנועות נוער".

ד"ר גלעד בודנהיימר סיכם: "צריך להבין שהיום בריאות נפשית זה צורך של כולם. זה לא צורך של קצה. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב כמו שנאמר פה על מניעה, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מחזקים את הרפואה הראשונית במענים שהם נותנים. וככל שאני אתן מענה טוב יותר לאלה, נוכל לדייק את המענים שיש לנו במשאב המוגבל של כוח האדם. אנחנו חייבים לדייק את הטיפולים, לבדוק יותר טוב בכניסה לתוך המערכת מי יותר דחוף ומי פחות דחוף, כדי שנוכל להקצות את המשאבים המוגבלים שיש לנו בצורה חכמה ונכונה".