הוא החליט להתקבל לסיירת והשקיע באימונים עד שגויס לשלדג, התחיל מניהול בית קפה והתפתח למלונאות עם אג'נדה. בשיחה אישית מספר גלעד שאולוף על התרחבות רשת אברהם לחו"ל ולמה הוא עשוי לפרוש מהתאחדות המלונות
שם: גלעד שאולוף, בן 36, מנכ"ל רשת אברהם.
מי אני: צעיר מבוגר, אף פעם לא הייתי שטותניק. אני שמח, אופטימי, טוטאלי, עם המון שאיפות ומטרות. מגיל צעיר ידעתי בדיוק מה אני רוצה והכינוי שלי היה "חוק וסדר". מנהל זה מקצוע מבחינתי ואני מאמין שהמטרה העיקרית היא להיות משמעותי ולהעצים את האנשים שלי.
שורשים: אמא, בת למשפחת גנצר מרומניה. סבא, ניצול שואה, היה בן עשר כשפרצה המלחמה, הופרד מהוריו, שרד את אושוויץ, עלה לישראל בספינת מעפילים וגורש לקפריסין. רק כשהגיע לפה פגש את אביו והם עברו לירושלים. סבתא, נצר למשפחה ספרדית ותיקה בעיר, לחמה בפלמ"ח. סבא, שהיה שוטר, סבל ממחלת לב ונפטר בגיל צעיר, היא שרה לדינו במקהלה והייתה תופרת. המשפחה של אבא מוותיקי ירושלים. אני דור שמיני בארץ מהצד של סבא, שהקים עסק עצמאי למשאיות, לימים חברת "המהפך".
ההורים למדו יחד בתיכון, אבל הפכו לזוג רק כשנפגשו תוך כדי השירות הצבאי בטרמפיאדה, כשאבא שירת כקצין תותחנים ומאז הם ביחד. אבא הוא אמרכל בתי החולים "הדסה", אחראי על כל ענייני האדמיניסטרציה שלהם ומשמש כיו"ר הדירקטוריון של "המהפך". אמא היא אשת חינוך ברמ"ח איבריה, הייתה מחנכת, מורה לתנ"ך והיסטוריה, ומנהלת בית ספר.
הילדות שלי: בירושלים. אנחנו ארבעה בנים. הייתה לי ילדות של פעם בלי טלפונים, עם משחקים בחוץ, קוראים לחברים לרדת למטה ושומרים על שקט בין שתיים לארבע. בתיכון למדתי במגמת 'לימודי א"י', כי בבית תמיד אמרו לנו שנלמד את מה שמעניין אותנו ושחשוב ליהנות מהלמידה, אבל היה לי גם חשוב להצטיין. כשהמורה לאנגלית נתנה לי 89 בי"ב, ניסיתי לשכנע אותה להעלות את הציון ל - 90. זה לא הצליח לי והאכזבה הייתה עצומה.
מכיתה ט' עד הצבא התאמנתי באומנויות לחימה ויש לי חגורה שחורה. העיקר הייתה המתודולוגיה ולא המכות, ללמוד להיות בשליטה, לדעת איך להשתמש בכוח, משמעת. במקום להסתובב עם חברים בארבע בבוקר, הלכתי לישון מוקדם כדי לקום להתאמן. זה לא שמגיל שלוש ידעתי שאני רוצה להיות מנהל, אבל ידעתי שאני רוצה לעשות את מה שאני עושה הכי טוב שאפשר ולהתקדם ולקבל יותר אחריות.
רציתי להיות לוחם באחת משלוש היחידות המובחרות בצה"ל ואחרי שהיה לי קשה ביום הסיירות, הבנתי שאם אני רוצה להגיע לשם, אני חייב להתאמן. במשך שמונה חודשים התאמנתי מנטלית ופיסית לבד. התקבלתי ל"שלדג", וסיימתי שירות משמעותי עם שנה בקבע. עד היום הצוות שהיה איתי מהגיוס נמצא בקשר מעולה.
עידית: אשתי, יועצת חינוכית בתיכון "רנה קאסן", השותפה שלי, שזה לא קל כי אני לא נמצא הרבה בבית והיא תומכת, מגבה ותמיד שם. נפגשנו באוטובוס בצבא והיא עשתה מעשה שלא מתאים לה, ורגע לפני שירדתי ממנו חברה שלה נתנה לי פתק עם מספר הטלפון שלה. היינו שנה ביחד, נפרדנו כשטיילתי בחו"ל ומאז שחזרתי אנחנו ביחד. אנחנו גרים בעין חמד, בתוך הירוק והנוף המדהים, ויש לנו שתי בנות.
טוב לדעת (מקודם)
בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאבים: בי-קיור לייזר במבצע מיוחד
מוגש מטעם בי קיור לייזר
הקריירה: אחרי טיול של כמעט שנה בהודו חזרתי לארץ ובמשך שנתיים עבדתי עם נוער בסיכון בקריית יערים, ואז החלטתי לנסות להגשים חלום ולפתוח בית קפה, שידעתי איך הוא יראה ויתנהל ויצאתי לחיפוש נכס. גיליתי שהענף מאוד מאתגר, אין לי ניסיון ולא את כסף לעשות את זה לבד ולא הייתה לי כוונה למשכן את החיים שלי.
בן דוד שלי מצא מקום ליד כיכר השבת, לא בסביבה שרציתי, אבל בתקציב הגיוני, הקמנו את בית הקפה ביחד, בית הספר הכי טוב שאפשר היה לבקש. למדתי להתנהל מול ספקים, לנהל צוות, לחשב פוד קוסט, ובמקביל התחלתי ללמוד ניהול ומערכות בריאות באוניברסיטה העברית. אחרי שנה מכרנו את העסק, עברתי לעבוד תקופה בחברת ייעוץ ואז הצטרפתי לדוד שלי, שהיו לו סניפים של "לחם ארז" בהרצליה ורעננה - והמשכתי לתואר שני במנהל עסקים.
ניהול תיירות: לפני שש וחצי שנים, דרור טישלר, אחד המייסדים, שהיה המנטור שלי בתכנית מנטורינג ביחידה, אמר לי שהם מחפשים מנהל למלון בירושלים. ניהול תיירות זה מקצוע שלא הכרתי ומכיוון שאני אוטודידקט, היו לי הרבה פערים שהייתי צריך להשלים. התחום הזה מאוד שירותי, ואתה חייב להסתכל תמיד על האורח, מה תרצה להעניק לו, גם כשאתה עולה במדרגות הניהול.
התחום הזה מאוד טוטאלי, 24/7, חופש גדול, חגים, סופי שבוע, על חשבון המשפחה, אבל זה חיידק. אי אפשר להיות בתחום התיירות אם אתה לא מאוד אוהב אותו. ניהלתי את ההוסטל בירושלים שלוש שנים, מוניתי לסמנכ"ל התפעול של הרשת, כשנפתחו עוד מלונות ומתחילת השנה הנוכחית אני המנכ"ל שלה.
רשת אברהם: מונה חמישה מלונות, ירושלים, ת"א, נצרת ואילת בארץ, והוסטל בסיני בשת"פ עם מקומיים. יש לנו חברת טיולים שהייתה הגדולה ביותר בפעילות שלה בארץ עד הקורונה, שמוציאה טיולים למצדה, ירושלים, לצפון הארץ ולדרומה, וגם לרמאללה, שכם, ג'נין ופטרה.
ודאות עסקית: כל אירוע בטחוני משפיע על התיירות ובעיקר על ירושלים, והורג את העסקים. צריך לתת רשת ביטחון למלונאים ולעוסקים בתיירות. אני שמח לשלם מיסים ולא רוצה להרוויח בתקופות מתוחות ביטחונית, אבל גם לא להפסיד. היעדר רשת ביטחון כזאת מבריחה את עסקי התיירות החוצה. יותר קל להקים מלונות ולנהל אותם בחו"ל. כי כשקורה פה אירוע בטחוני בעזה או בצפון - אנחנו לגמרי לבד.
אימפקט: אנחנו חברת אימפקט שרוצה להרוויח כסף, אבל לא לתרום סכום גדול בסוף השנה, אלא לתת ערך, משמעות, לקדם את הערכים שלנו ולתרום למדינה. כחברה התפקיד שלנו הוא לעשות טוב. יש לנו השפעה על הסביבה ולכן אנחנו מוציאים טיולים גם לירדן, מצרים, הגדה המערבית והאמירויות, לא בגלל מוטיבציה פוליטית, אלא מתוך משמעות וחיבור לארץ.
נטייה פוליטית: אין לנו בעיה שיגידו שאנחנו שמאלנים, כי זה פשוט לא נכון. אחד הסיורים שלנו יוצא לחברון. אנחנו לוקחים תיירים שמתארחים אצל משפחה חרדית ואוכלים איתם וחצי שעה אחר כך הם פוגשים פלסטינים. אולי הם יוצאים מבולבלים, אבל לפחות מבינים את הסכסוך הרבה יותר טוב.
פעילות חברתית: אנחנו מאוד אקטיביסטים. כשהיה הגירוש של העובדים הזרים מת"א, חשבנו שמגיע להם להיות פה מתוך תפיסת העולם שלנו, שמושתתת על הכנסת האורחים של אברהם, שהיה מארח את כולם ומתוך תחושת אחריות לגר. כל עוד אתה בן אדם טוב, ניתן לך את החוויה הכי משמעותית שאנחנו יכולים לתת.
השנה העברנו סקר בין העובדים, לאיזו פעילות חברתית היו רוצים להצטרף, והם בחרו במאבק לאלימות נגד נשים. הוצאנו קול קורא לייצר אומנות שקשורה לנושא והבטחנו לתלות אותה על הבניין שלנו, שמקבל הרבה פניות לפרסום שאנחנו דוחים. העבודה הנבחרת נתלתה שם ובנוסף פתחנו תערוכה עם העבודות של שאר האומנים.
מחירים שווים לכל נפש: חשוב לנו שהאורחים יקבלו ערך מוסף משמעותי עבור הכסף שהם משלמים. למרות שמדינת ישראל מאוד יקרה, אנחנו שומרים על מחיר תחרותי והגיוני, לא צריך לפשוט רגל כדי לצאת לחופשה. יש לנו גם חדרים משותפים במחיר של 80 - 100 שקלים ללילה בתל אביב וירושלים, בחדר נקי ומסודר, חדרים פרטיים לזוגות ומשפחות בין 400 ל - 1,000 שקלים ללילה. מה שחשוב הם החללים המשותפים, היכולת לאינטראקציה עם אחרים בלאונצ'ים ובברים.
קורונה: הייתה בית ספר והזדמנות בשבילנו. עד אז 90% מהאורחים שלנו היו מחו"ל, העובדים דיברו רק אנגלית וביום אחד השמים נסגרו, ונשארנו עם הקהל הישראלי והצורך להתחבר אליו מחדש. שינינו את התכנית האסטרטגית שלנו. יצרנו אירועים והופעות, לא סגרנו אף לא ליום אחד. בחברת התיירות בנינו תוכן לקהל הישראלי ויצרנו את הקטגוריה של חדרים משפחתיים לארבעה אורחים ויותר, כדי שמשפחות לא יאלצו לקחת עוד חדר בלית ברירה.
מתוך הכרה בחשיבות הצוות שלנו, שמרנו על גרעין העובדים וסבסדנו אותם גם כשהיה קשה מאוד וכולם פיטרו או הוציאו עובדים לחל"ת. בזכות זה יכולת ההתאוששות שלנו הייתה יותר טובה. אנחנו במצוקת עובדים, אבל זה מה שהולך להיות בעולמות הניהול ב- 30 השנים הקרובות.
חו"ל: בקורונה הבנו שאנחנו צריכים להתרחב לחו"ל. פתחנו בביר סוויר וויליג' על החוף, עם חוויה כיפית ושונה מזו של ההוסטלים. לכל אתר יש את האווירה והסגנון שלו, שמחובר למקום שבו הוא נמצא. כך יהיה גם בפיליפינים, במנילה ובוהול, שם שיתוף הפעולה הוא עם חברת "פליי ליסט" שמתחברת לערכים שלנו ועובדת חזק במזרח הרחוק.
פרישה מהתאחדות המלונות: עוד לא פרשנו מעשית, אבל ברור שההתאחדות פועלת למען הרשתות הגדולות ופחות לטובת הרשתות העצמאיות, שהן מנוע הצמיחה של הענף. המטרה שלנו היא להפוך את המלונות העצמאיים לקול משמעותי ואנחנו בקשר עם לשכות המסחר כדי להבין איפה אנחנו יכולים לתת ערך למה שאנחנו מאמינים בו.
פנאי: אין יותר מדי ממנו. נמצא עם הילדות, קורא ספרי ניהול ועושה כושר או רץ כל יום, אפילו אם זה עמוק לתוך הלילה.
צופה פני עתיד: בשנים הקרובות אני ברשת "אברהם" ואין שום סיכוי שיוציאו אותי מפה. בהסתכלות קדימה, אני רוצה להמשיך ולנהל ארגון עם משמעות, יכול להניע ולהפוך את העולם לטוב יותר.
